אבל עוד משהו חסר. צריך ואפשר לעצור. להדק את המשותף והמאחד מתוך ה"שבטים", לעודד את הערבות ההדדית, להוריד את הטונים של הוויכוח הציבורי. הכל מתחיל ונגמר בשיח הפוליטי, באחריות שנוקטים מחוללי ומובילי השיח. אפשר לדבר גם על חלקה של מערכת החינוך, של האגף לרישוי כלי ירייה, של המשרד לביטחון הפנים, של המשטרה – הכל נכון מאוד. אבל ראשית לכל, של המערכת עצמה, ושל המסרים המוקרנים ממנה, במיוחד בעת מערכת הבחירות. קפריסין והחניון ברמלה הם רק מקומות שבהם משתקפת החברה הישראלית. משהו גרר אותה למקום שהיא נמצאת בו היום, ותחילת הדרך להוציא מהבוץ טמונה באותו דבר בדיוק.