לנסות לפרק את המושג העמום - חופש העיתונות - זה כמו להיכנס לשדה מוקשים שאין בו סימונים. בכל רגע יכולה להתרגש עליך הרעה. גורמים רבים רואים במושג הזה את אחד מאבני היסוד של חברה חופשית, וזה ממש לא כך בעיניי. אין כמעט עיתונות שאינה ספוגה באינטרסים. רוב אמצעי התקשורת בכל העולם משועבדים, כך או אחרת, למניעים שונים. לעתים אלה בעלי המניות; אולם על פי רוב המדובר בבעלי מוטיבציות אחרות, גלויות או נסתרות. אותו הדבר קורה גם בישראל. רוב אמצעי התקשורת, לרבות תאגיד השידור הציבורי, אינם נקיים מגחמות אישיות. כולם בני אנוש.
כשם שמותר להחרים חברה שמוכרת מוצרים שפג תוקפם או לקרוא שלא להיכנס בשעריה של מסעדה שלא שומרת על היגיינה ראויה, מותר גם לקרוא שלא לצרוך תוצרים של כלי תקשורת. באותה מידה מותר גם לקרוא למפרסמים להימנע מפרסום בכלי תקשורת שפוגע, במתכוון או שלא, בציבור ענק. אלה כללי המשחק. וכל אלה שמתגייסים כנגד אמירותיו של בנימין נתניהו הם בדיוק אותם אנשים שניסו בעבר לפגוע בכלי תקשורת שלא היו לרוחם. איש לא צריך להיות חסין מביקורת ומצעדי נגד. זאת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה; האפשרות של כל אחד לעמוד על זכויותיו.
התרעות פיקוד העורף