אילו נבחר, שמגר אולי לא היה עממי כנשיאנו היקר ראובן ריבלין, ולא נוצץ כנשיא שמעון פרס, אבל היה מקרין הדר מלכות. מעל לכל היה מביא לתפקיד את אהבתו למדינה, כיהודית ודמוקרטית (סדר המילים הוא שלו), ולעם היהודי, "בעושרו הפנימי ובתרומתו לעולם". שמגר, איש של מעשים, חקיקה והנהגה, לא זכה לכהן כנשיא ישראל, אבל חי בתוכנו כנשיא לכל דבר. איש שגילם באישיותו ממלכתיות עילאית ואחדות לאומית אמיתית, איש שהעריץ את בן גוריון וז'בוטינסקי ולאורם של שני הענקים הללו פעל כל ימיו.