התחושה היא שאנחנו לא נותנים את תשומת הלב הראויה לכך שיש פיחות בערך חיי אדם. דומה שמעולם לא נראתה כאן זילות כזו לדם של נספים לשווא.
בחודש החולף שכלל את חגי תשרי יצא לי לנסוע בתדירות גבוהה בכבישי ארצנו. בעיקר בצפון, שם הכבישים היו עמוסים במטיילים. לאורך מאות קילומטרים כמעט לא ראיתי ניידת, שוטר, מישהו או משהו ליצור הרתעה, לרסן את אותם נהגים שחלפו על פניי במהירויות מטורפות, תוך ביצוע עקיפות מסוכנות.
כל זאת לצד יצירת מהפכה בבתי המשפט לתעבורה. המהפכה תכלול ענישה דרקונית, ללא חמלה, בעיקר שלילת רישיונות נהיגה, כיוון שקנסות כספיים פחות כואבים לנהג הישראלי. השלב הנוסף במהפכה צריך להתנהל בבתי הספר. חינוך לדרך ארץ, לנהיגה זהירה. המהפכה הזו אינה צריכה להיות נתונה לחסדי האוצר. המימון יגיע מכספי קנסות התעבורה. זה לא חלום ולא משאלה, זו חובה, אם חפצי חיים אנחנו.