נוח היה לתקוף הערב גם את העובדה שמספרם של השרים העומדים בפני כתב אישום נמצא אולי בשיא של כל הזמנים. ברור שהיום הזה הוא אחד מיני רבים בשנה הסוערת שעוברת עלינו, שמימדי הסלידה מהפוליטיקה עלו על גדותיהם, ובאופן אבסורדי הם כבר עניין של יום חולין. ככל הנראה, ניתן להטיל את כובד העניין בטעויות הקשות שהתבצעו בצידם של שומרי הסף, אך אל לנו גם לשכוח את חשיבותה של חזקת החפות. נראה שהציבור אוכל, שותק ומפנים, כאשר את החשבון הוא יגיש בשני במרץ.
חסינות במובנה העמוק בימים האחרונים אינה רק אותה חסינות מהותית או פוליטית, אלא חסינות גם במובנה הרפואי של חברה שזקוקה למרפא ואין איש מושיע. נראה שהסימפטומים לבעיה נעוצים דווקא בחוסר היכולת להחליט מצד מי שאמור להוות שומר סף, והדבר כמובן נכתב בכאב - גם כאזרח וגם כמסקר המערכת.
אם נסתכל על הרקורד הפוליטי של ח"כ דוד ביטן (מהיום שר החקלאות) הוא אכן, מבחינת ניסיון מוניציפלי, דרך תפקידיו הפרלמנטריים השונים, ראוי לשמש בתפקיד. אם כך, מדוע בכל זאת זעקו הכותרות במהדורות החדשות והטילו דופי במינוי? אולי דווקא מתוך הציפייה שבתוך מערבולת תיקי האלפים והחקירות, ונוכח הסבך המשפטי, חסרה מנהיגות שתציג קו יציב של ערכים, ותחליט מתי הוא הופך אדום.
כעת כולם כבר מחשבים לאחור את הקרב הבא: את העתירה שכנראה תוגש נגד המינוי, או את חוסר הסבירות שהוא ייבחן בה, ואולי גם את השאלה "מתי תבוא ההדלפה הבאה?" על גורלו של כתב האישום הצפוי בעניינו של ביטן. האם יספיק לקדם מהלכים בכובעו החדש כשר החקלאות, או שמא ההחלטה על המינוי דווקא לא תהיה עזר כנגדו, אלא תפעל לרעתו. ליועץ היה חשוב היום להבהיר בכנס בחיפה שאין מפלגה בצאלח א דין, הבעיה שאין גם החלטה.
מכאן, נאחל הצלחה לכל שר נכנס, ונמתין כבר לסבב הבא. במלחמה בין הרשויות לא לוקחים שבויים. בינתיים, נמשיך לראות אותם מייצרים עוד רעש וכותרות, עד שתתקבל סופסוף החלטה אמיתית ומהותית.
התרעות פיקוד העורף