ואיך נוכל לאחל לה: תגדלי אותה בנחת? וכיצד נוכל לחזק את רוחה? ואיך נוכל להסביר את ההתעלמות של המדינה מהחיים של האמא הצעירה? כל כך הרבה אמהות, שהן כמו כל האמהות בכל מקום בארץ, חוות במובנים רבים אמהות שונה. מורכבת הרבה יותר. אמא היא לא עניין גיאוגרפי. גם אנחנו רוצות להגן על הילדים שלנו.
אלוהים מרחם על ילדי תל אביב, פחות מזה על ילדי אשקלון. ועל ילדי שדרות - לא ירחם. ישאירם לבדם מול אימת הטילים והנפץ. בשדות הקרב, בלילות של הפגזות, במערב הנגב, תולים עיניים באם או באב, עייפים ומיואשים. מעלים חיוך מעושה על פניהם ומשקרים שעכשיו הכל בסדר.
בפגישות אישיות בחדרים ממוזגים, בחסות המדינה, במבטים מלומדים, נפרוט את הלב הרועד, הדופק המואץ והעיניים הפעורות למילים כמו סימפטומים, דחק וחרדה. ולא נספיק להביט אל השמיים הקשים ולשאול היכן מידת החסד והרחמים ומה יהיה על הילדים.
התרעות פיקוד העורף