אם כל נבחרי גוש המרכז־שמאל יעמדו בדיבורם, לגוש הימין אין רוב להקמת ממשלה. יש לזכור שאין מדובר רק בעוד הבטחה בתוך מגוון הבטחות רבות שאפשר להעלים או לטעון שאחת נדחית מפני השנייה. זו הייתה נקודת הכובד של מערכת הבחירות.
גם בסקרי דעת קהל ניכר שהציבור הרחב מאמין שזה הדבר המרכזי. גוש הימין יוכל להרכיב ממשלה רק במקרה שהבטחה מרכזית, בלעדית, תופר.
מנגד, גם לגוש השמאל אין ממשלה לנוכח ההבטחות המפורשות שהרשימה המשותפת לא תהיה חלק מהממשלה. להבטחה הזאת גם התלוותה אצל חלק מנציגי גוש השמאל, ובמיוחד ליברמן, ההבהרה שאפילו על הימנעות מבחוץ של הרשימה המשותפת הם לא יסכימו להתבסס. מכאן עולה שגם ממשלה בהובלת גוש השמאל היא בלתי אפשרית.
לגוש המרכז־שמאל בעיה קשה הרבה יותר מגוש הימין ומפלגותיו. הליכוד, כידוע, אינה פוסלת ממשלת אחדות עם כחול לבן. בגוש השמאל מציבים תנאי בלתי אפשרי לממשלת אחדות כזו: הליכוד נדרשת לוותר על מנהיג המפלגה בנימין נתניהו, שזה עתה הוביל את המפלגה לניצחון על כחול לבן כשהציבור מודע היטב לכתבי האישום שהוגשו נגדו.
בשבועות הקרובים אנו צפויים להיות עדים להתפתחותו של הקרב על התודעה. אם יימצאו הגורמים שיעברו מהשמאל ויעניקו רוב לממשלת ימין, הם ימקדו את ההסבר בכך שהם הצילו את מדינת ישראל ממערכת בחירות רביעית ובלתי רצויה. אם האפשרות הבלתי נתפסת של בחירות רביעיות תתחיל להתברר כמעשית, הקרב על התודעה יתמקד בשאלה מי האחראי לכך, בהנחה שהציבור יעניש את מי שייתפס כאחראי לשיא השלילי הזה.