אפשר להביא אינספור דוגמאות לבעיית קווי התפר בין משרדי הממשלה – למשל בין החינוך לתרבות, בין הביטחון לביטחון הפנים והגנת העורף, בין הרווחה לבין בריאות ושירותים חברתיים, בין משרד הפנים לבין הגנת הסביבה ופיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, בין משרד החוץ לבין המשרד לשיתוף פעולה אזורי ועוד. בעיית הממשקים בין משרדי הממשלה לא טופלה ולא נפתרה עד היום.
היעדר ראייה רוחבית ושיתופי פעולה רוחביים פוגעים לא רק בהישגי הממשלה אלא גם ובעיקר מביאים לתוצאות חלקיות בלבד מנקודת ראותו של האזרח. אין פלא שכל זה מתפוצץ לנו בפנים כשמתרחש אירוע לאומי חמור ובלתי צפוי.
כאילו לא די בריבוי מופרז ובלתי סביר של משרדי ממשלה, הייתה לאורך השנים התעלמות מוחלטת מצד מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות מהעובדה שרבות מהבעיות השוטפות נגזרות מנושאים רב־תחומיים ומבעיות ארציות ולאו דווקא מתחום אחריות בלעדי של משרד ממשלתי או גוף ציבורי זה או אחר.
לכן מימוש ציפיות האזרחים מהממשלה מותנה בחבירה של משרדים וגופים ציבוריים שונים תוך הבטחת התיאום ביניהם בכל שלבי התכנון, הביצוע והמעקב. אבל מה לעשות, מינוי שרים לא נעשה על פי שיקולים ענייניים אלא פוליטיים בלבד, וכל שר מעוניין שבתקופת כהונתו הקצרה ההישגים, אם יהיו, ייזקפו לזכותו בלי שותפים. מחלות רקע אלה של המִנהל הממשלתי רק מחמירות יותר את המצב כאשר מתרחש משבר שהוא חמור ומסוכן מאוד בלאו הכי.
יש להצטער על שרבים, ובהם קברניטי המשבר, מתנחמים בעובדה שיחסית למדינות רבות מצבנו טוב, ומתעלמים מהגמגום הממשלתי ומליקויים בתיאום ובשיתוף פעולה בין הגורמים המופקדים על הטיפול במשבר ופתרונו.
חבל מאוד שהגופים המעורבים בגיבוש האסטרטגיות במשבר עוסקים בתיחום גזרות אחריות וחלוקת התפקידים ביניהם רק תוך כדי תנועה וגרימת תוצאות עגומות. יש לקוות שמשבר הקורונה יהווה מעין שעון מעורר שיבטיח היערכות מושכלת בעוד מועד והתמודדות טובה יותר עם משברים לאומיים בעתיד, אם יהיו.
התרעות פיקוד העורף