כמו כולם, גם אני מבלה בימים אלה מספר לא קטן של שעות מול מסכי הטלוויזיה. אני צופה באנשים נאים מאופרים ומסורקים, עטופי חליפות יוקרתיות, שמציגים גרפים ונוסחאות, לרבות עקומות. המספר הדמיוני 80 מיליארד נזרק באוויר והרושם המתקבל הוא שהכל בסדר.
אני לא מדבר כאן על ניהול המשבר מבחינה רפואית. את תחושותיי בנושא - והן לא טובות - אני שומר לעצמי. אני מבקש להתייחס לעניין הכלכלי.
אני מקבל לא מעט שיחות ומחליט לנסוע למשרדי לדאוג להכנת מסמכים, בעיקר מאזנים ודוחות כספיים, ולשלוח אותם ללקוחות. כמובן שמשרדי סגור, ואני עושה גיחות קצרות בעיקר כדי לספק את המסמכים האלה ללקוחות הקורסים, במלוא מובן המילה. ופתאום אני מגלה עולם חדש ומציאות חדשה, השונה ב-180 מעלות מזו העולה מהמרקע.
עיקר השיח עם הלקוחות נע סביב טענות שהם על סף קריסה כלכלית. "העסקים סגורים, אין פדיון בכלל, ההפסד הכספי עומד על עשרות אלפי שקלים לעסק ממוצע, ובסך הכל העבירו 3,000 שקלים מתוך המענק הכה מדובר של 6,000 שקלים, וזה כמובן מפצה על פדיון של חצי יום בממוצע בלבד. על הלוואה מהקרן בערבות מדינה אין מה לדבר ומשגעים אותנו עם דרישות ומסמכים שיש להמציא", הם אומרים.
גם הסיכוי שלהם לקבל הלוואה הוא קלוש. לשם המחשה, מתוך כ-50 לקוחות שלי שביקשו הלוואה בערבות מדינה, בשלב זה אף אחד מהם לא קיבל תשובה חיובית.
האנשים נמצאים בתחושות מאוד קשות, שעתידם הכלכלי בסכנה. אין להם שום ביטחון שישובו לעסק, והאוויר שנותר להם הולך ואוזל בקצב מסחרר. אני מנסה להרגיע אותם ככל האפשר, ומסביר שמבחינת המדינה אין הגיון להפקיר אותם ויש לקוות לטוב.
אני מסיים לעבוד, חוזר הביתה ושוב מתיישב מול הטלוויזיה. חבורת המנותקים, מאופרים ומסורקים, שוב צצה על המסך ומציגה נוסחאות וגרפים והמציאות שעולה מן המסך לא דומה לעולם האמיתי.
התרעות פיקוד העורף