כאשר ידו של הבג"ץ בכל חל גם הכלל שיד כל בו. אין גוף פוליטי שאינו נתקל בהתנגדות, וכאשר בית המשפט חורג מתפקידו השיפוטי והופך לקובע מדיניות, ברור שהוא מכפיף את עצמו לכללי הפוליטיקה, שבה יש מאז ומעולם יריבויות, התקלויות ושנאות. מי שרוצה לשחק במשחק הפוליטי אינו רשאי להתלונן שנוהגים בו כפי שנוהגים בפוליטיקאים מן השורה. בג"ץ בהנחיית אהרון ברק ביטל את העקרון המקודש שכדי להכנס לשעריו צריך להוכיח זכות עמידה – דהיינו, רק מי שיש לו אינטרס אישי שנפגע רשאי לדרוש את התיקון על ידי הבג"ץ באמצעות עתירה.
מזה כ־30 שנה בג"ץ פתוח לפניות כל אגודות השמאל למיניהן, כולל עמותות ערביות שמדינה יהודית לא מעניינת אותן בכלל. כן נפסל העקרון השיפוטי, ולפיו בג"ץ אינו פועל כנגד מדיניות השלטון הנבחר בנושאי מדיניות, אלא קובע גבולות לעניינים הראויים להיות שפיטים בפניו. היום "הכל שפיט" כביכול, וכדי ליצור רושם של "עבודה שיפוטית" קבעו השופטים מבחנים בלתי ראויים של "סבירות" או "מידתיות" כתירוצים לפסילת חוקים והחלטות מדיניות.
כך הגענו למצב שבו בג"ץ רומס ברגל גסה את מאפייניה היהודיים של מדינת ישראל. פסילת החוק המסדיר התיישבות יהודית ביהודה ושומרון שהוכחה כחוקית; ביטול מדיניות הממשלה ביחס למסתנני עבודה מאפריקה, שהשאיר אצלנו עשרות אלפי זרים שאין להם שום קשר לארץ־ישראל; ביטול ההתרעה שיש בהריסת בתי המחבלים הרוצחים; השוואת יום הזיכרון הלאומי לחללי צה"ל בהחלטת בג"ץ עם "יום הזיכרון האלטרנטיבי" של משפחות מחבלים וציונו בערב יום העצמאות – אלה סימנים של פוליטיזציה של הבג"ץ, ולכן גם התגובות הן חמורות. שיהיה ברור: שופטי בג"ץ העוסקים בפוליטיקה אינם יכולים להסתתר מתחת לגלימת החסינות המוענקת לפוליטיקאים ואינם יכולים להסתמך על העקרון המלוכני של הבורבונים Lèse-majesté – "חילול הוד קדושתם".
התרעות פיקוד העורף