כאשר כיהנתי כיו"ר נעמת הובלתי אג’נדה ברורה ליתרונות העבודה מהבית כחלק בלתי נפרד מהדרך לשוויון מגדרי בעולם העבודה, ולצמצום פערי שכר בין נשים וגברים. המחשבה הנוספת הייתה ללמד את המעסיקים שגם לאבות יש רצון וגם מחויבות בגידול הילדים ומטלות הבית, ולכן על המעסיקים לאפשר לאבות להיות שותפים בהורות. אין להביט בעין עקומה על אב שמבקש לצאת מוקדם ממקום העבודה פעם־פעמיים בשבוע כדי להספיק להגיע לאירוע בגן או על מנת לאסוף את ילדיו מהמסגרות החינוכיות. וזאת כמובן מבלי להיות הורה גרוש, שכן אז המערכות נותנות לכך לגיטימציה.
בזמן סגר הקורונה, בני דנאל וכלתי טל, כמו רבים אחרים, נתבקשו לעבוד מהבית. כהורים צעירים לפעוט בן כמה חודשים (נכדי המתוק) הם שמחו מאוד על האפשרות ליהנות מזמן נוסף ומשותף בגידול בנם. התבוננתי מקרוב על ילדיי ועל ההתמודדות שלהם עם עבודה מהבית – ישיבות זום וגם תינוק בן כמה חודשים שדורש את שלו. היו להם גם רגעים לא קלים ולעתים שניהם עבדו עד שעות מאוחרות בלילה הרבה אחרי שהקטנצ’יק ישן, על מנת להשלים את המשימות מהעבודה. ועדיין, דבר אחד בטוח: הם זכו בתקופת הורות משותפת משובחת. אני מאוד מקווה שהמגזר הציבורי והעסקי יקדם יום עבודה מהבית ללא קשר לחקיקה, אלא פשוט למען הילדים שלנו. הכותבת היא מנכ"ל קרן ילדי ישראל.
התרעות פיקוד העורף