מחשבות אלו מעוררות את הצורך בעריכת צוואה שתשקף את רצוננו האחרון. לרוב, עריכת צוואה היא הכרחית ככל שאנו מבקשים לחלק את העיזבון באופן שונה מזה שקובע חוק הירושה. כך, למשל, הצורך להבטיח שבן הזוג הנותר בחיים ימשיך להתגורר בדירת המגורים שהייתה שייכת למנוח - כולה או חלקה - בנסיבות שבהן המנוח הותיר אחריו גם ילדים. בהיעדר צוואה, חוק הירושה קובע כי בן או בת הזוג שנותרו בחיים יורשים מחצית מחלקו של המנוח בדירה ואילו הילדים יורשים את המחצית האחרת, כך שהם הופכים להיות שותפים בבעלות על דירת המגורים.
במקרה כזה, אחת הבעיות שעלולות להתעורר היא שאחד מילדי המנוח מתעקש לממש את חלקו בדירת המגורים ולקבל את התמורה הכספית מיד, בזמן שלבן הזוג הנותר בחיים אין יכולת כלכלית לרכוש ממנו את חלקו בדירה. ילדו של המנוח יוכל להגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים ולמכירתה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר - ותביעתו תתקבל. כדי להימנע מכך, יש לקבוע בבירור בצוואה כי בן או בת הזוג הנותרים בחיים יקבלו את דירת המגורים וכי רק לאחר פטירתם תועבר הבעלות על הדירה לילדים.
חלופה אחרת היא להעניק בצוואה מפורשות זכות מגורים לבן או לבת הזוג הנותרים בחיים לאורך כל ימי חייהם, כך שילדי המנוח יוכלו לממש את חלקם בדירה רק לאחר פטירתם של בן או בת הזוג. באמצעות הצוואה אפשר לדאוג גם להשגת "צדק חלוקתי" במשפחה, באופן שילד נזקק או ילד עם מגבלות רפואיות יזכה בנתח גדול יותר מהעיזבון מאשר שאר הילדים. כך גם אפשר, למשל, לצוות בצוואה כספים ורכוש למוסדות צדקה שונים או לאנשים שאין להם כל קשר משפחתי עם המנוח ושאינם נחשבים ליורשיו הטבעיים.
נגיף הקורונה מסרב להיעלם, ולמרבה הצער, בימים אלו התחלואה רק עולה. לכן השאלה כיצד לערוך צוואות כשיש הנחיות לריחוק חברתי או כשהמצווה שוהה בבידוד, היא מחויבת המציאות. במקרים אלו אפשר לערוך צוואה בכתב יד. צוואה זאת היא תקפה לחלוטין, בתנאי שנעשתה בהתאם להוראות החוק. הצוואה כתובה כל כולה בכתב ידו של המצווה ונושאת תאריך וחתימה, גם הם כמובן בכתב ידו של המצווה. בני זוג השוהים בבידוד ומבקשים לערוך צוואה הדדית, יצטרכו לערוך את הצוואה ההדדית בשני מסמכים נפרדים ולא במסמך אחד, וכל אחד מבני הזוג יכתוב את צוואתו בכתב ידו, יחתום עליה ויציין את התאריך בכתב ידו.