מפעם לפעם, כאשר שאלתי את שמעון פרס מדוע אינו מתחשבן עם מתנגדיו הבוטים במערכת הפוליטית, אלו שהעלילו עליו עלילות, פעלו נגדו וביזו אותו (כמו ח"כ דאז אליעזר מזרחי, בניסיון הכושל להקים ממשלה בשנת 1990), נהג להשיב לי: “יורם, לרגשות אין תפקיד אופרטיבי בפוליטיקה. כאשר אתה רוצה להשיג יעד שנראה לך חשוב וחיוני למען המדינה, שים בצד את כעסך, ראה את המטרה וחתור אליה”. אמירה זאת נכונה לכל פוליטיקאי מתחיל (והלוואי ויקשיבו), אבל גם למיליוני מצביעים במדינת ישראל.
ועוד משהו על סקרים, מניסיוני רב־השנים: בבחירות 1996 גילינו תופעה מעניינת שלפיה רבים ממצביעי נתניהו לראשות הממשלה התביישו להצהיר על כך בסקר כי הבון־טון התקשורתי אחרי רצח רבין היה של סלידה מביבי ומהליכוד. האווירה הציבורית היום עשויה להיות די דומה: ייתכן שיש בושה להשיב בסקרים על הצבעה לליכוד של נתניהו, ומכאן הצלילה הגדולה של הליכוד בסקרים והעלייה הדרמטית בנתוני ההצבעה לימינה של בנט. אלו, אגב, בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, השיגו בסקרים תוצאה טובה פי כמה מזו שבקלפי.
והערה אחרונה לסיום: לפני זמן לא רב פגשתי את משה כחלון (אז עדיין שר האוצר), שהביע דעתו שהחרדים ילחצו להקמת ממשלה בכל מחיר, כי בלי ממשלה נבחרת וכנסת מסודרת אין דרך להעביר את רוב ההקצבות למוסדות שלהם, כי אינם בבסיס התקציב. הלחץ הכספי העצום יביא את נציגי ש”ס ויהדות התורה בכנסת לכפות על נתניהו להגיע להסכם עם גנץ ולהתגמש מאוד כדי להימנע מבחירות נוספות. הואיל ותקציב מדינה טרם אושר, דבר לא השתנה בעניין ההקצבות לחרדים, ועל כן לא נראה לי שילכו עם נתניהו לבחירות רביעיות, שבעטיין עד ינואר 2021 לפחות לא יהיה תקציב מדינה מסודר.
התרעות פיקוד העורף