רגע לפני שאנו מצקצקים בלשוננו על תהליכי קבלת ההחלטות ועל המחסור במחשבים, בואו ננסה לחשוב: לולא הקורונה, מתי היינו עוברים שיעור כל כך חשוב בעצמאות ובהכנה שלנו לחיים?
אנחנו, התלמידים, חווים את ההשתנות של המערכת. אי־הוודאות שטפה אותנו יחד עם כולם. מהנחת היסוד שגדלנו עליה, שלמידה מתקיימת בבית ספר, עברנו לדיגיטליות מוחלטת. החלפנו את הישיבה בכיתה והתעוררות בשעה מוקדמת בהתחברות לשיעור עם פיג'מה מהמיטה. משגרה קבועה וברורה הסתגלנו לשינוי על בסיס יומיומי. הנחות היסוד שהמערכת בנויה עליהן התערערו והרעידו גם את השגרה והלמידה שלנו.
השינוי הפתאומי והלא מתוכנן שהגיע עם תקופת הקורונה הוליד קושי, או יש שיגידו אתגר, בעיקר לתלמידי הכיתות הגבוהות: איך אנחנו משנים את דרך הלימוד שלנו בן רגע, ועדיין עומדים בדרישות המערכת הקבועות? איך אנחנו לומדים לבגרויות בלי אותה למידה פרונטלית? איך נתרכז השנה בכתיבה של דברי המורים במחברת ובתרגול המשוואות כאשר לידינו יש הסחות דעת רבות?
במשך שנים רבות המערכת שואפת שאנו נפתח כישורים שנחוצים לחיים הבוגרים שלנו, וההצלחה שנרשמה בתחום לא כבירה. רגע לפני שאתם מצקצקים על הפערים, הקשיים, מבקרים את תהליכי קבלת ההחלטות והמחסור במחשבים, תנסו לחשוב מתי היינו עוברים שיעור כל כך חשוב בעצמאות ובהכנה שלנו לחיים עצמם.
האם מישהו היה מצליח בזמן כה קצר לנפץ את גבולות ארבעת הקירות של הכיתה ובפועל למקד את הלמידה בפיתוח ממשי של מיומנויות המאה ה־21 ולבקש לפתח אחריות וניהול עצמי של למידה? סביר להניח שלא. המיומנות המרכזית הנחוצה בתקופה שבה אנו חיים היא היכולת להסתגל, להמציא את עצמנו מחדש, ולחשוב באופן גמיש ויצירתי בעולם שנמצא במצב של שינוי תמידי. לשם מתחילה מערכת החינוך להתכוונן מתוך הכורח שכפתה עלינו הקורונה.
נכון, לא הכל מושלם, יש תלמידים רבים בלי מחשבים, יש פגיעה בחוסן החברתי ולמידה מרחוק רחוקה מלהיות מושלמת, אבל התזוזה שמתרחשת במערכת החינוך היא לא פחות מתזוזה משמעותית והיסטורית. שום דבר בעולם החינוך לא ייראה דומה גם כשהקורונה תיעלם מכאן. והיא תיעלם.
התרעות פיקוד העורף