אמון הציבור מסתמך בעיקר על דוגמה אישית. כאשר הבכירים מזלזלים בהנחיות שהם בעצמם קבעו, כיצד הם מצפים שהציבור יפעל לפיהן?
אני נזכר במלחמת המפרץ שבה שוכנעתי, כמו רוב אזרחי מדינת ישראל, שניילונים ונייר דבק עוצרים טילים. כזכור, באותם ימים, בשל היעדר מקלוט לרבים מאזרחי ישראל, היה נהוג להסתגר בחדר האטום הממוגן על ידי שילוב של ניילון, נייר דבק וסמרטוט רצפה רטוב ליד הדלת. כך נמנעה מחאה גדולה של מי שאין מקלט בביתו, שהוזהר חזור והזהר כי אין לרדת למקלט וכי הניילון עדיף על קירות הבטון והדלת האטומה במקלט. גם אני שוכנעתי להאמין בשיטת מיגון זו ונשארתי בדירה. פעלתי על פי הנחיות אלו עד שיצחק רבין סיפר שבזמן אזעקה הוא יורד שמונה קומות למקלט. באותו רגע אמרתי לעצמי שמי שהיה ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ”ל כנראה יודע משהו שאיני יודע, ומאותו יום ירדתי למקלט בביטחון שזו הפעולה הנכונה.
מסתבר שאמון הציבור מסתמך בעיקר על דוגמה אישית. כאשר הבכירים מזלזלים בהנחיות שהם בעצמם תיקנו, הציבור מפנים שהתקנות הן קשקוש, אינו פועל לפיהן ומחפש כל פרצה קטנה והופך אותה לחור גדול שמסכן את כולם. בסופו של יום, כעסו מתעצם וחוסר אמונו מתעצם.
התרעות פיקוד העורף