לפני כמה חודשים, בעקבות ציוצים אנטישמיים של דמות מוכרת שהגיעו למיליונים, הצטרפתי לקמפיין הדממה “אין מקום בטוח לשנאת יהודים” בטוויטר. בהמשך קיימתי שלושה דיונים בוועדת העלייה והקליטה בכנסת בנושא האנטישמיות ברשתות החברתיות, שהדהדו ברחבי העולם. בדיון השתתפו נציגי טוויטר, פייסבוק, גוגל וטיקטוק. הדיונים העלו שמדיניות טוויטר אינה ברורה, שיישומה אינו שקוף ושמסתמן מוסר כפול בהתנהלותה. בבוחן המציאות, ההגדרה הרחבה של השנאה מאפשרת למופעים רבים לחדור בין חריציה. משלא ניתן להתמודד עם בעיה ללא הגדרתה, הצעתי לחברות לאמץ את הגדרת העבודה של IHRA (ארגון הברית הבינלאומית לזיכרון השואה) לאנטישמיות, כלי עבודה חיוני שאומץ על ידי כ־30 מדינות, מוסדות וארגונים רבים. אחד הכלים האופציונליים שעלו בדיון היה, למשל, שבני נוער המשתתפים בקמפיין הכחשת שואה ברשתות - יופנו להגדרת IHRA ולמידע רלוונטי נוסף.
הכוח העצום שנמצא בידי הרשתות החברתיות דורש מתן דין וחשבון. בארצות הברית, סעיף 230 לחוקה פוטר את הרשתות החברתיות, לרבות טוויטר, מאחריות על המתחולל בהן. הדיון המתנהל בארצות הברית לביטול סעיף זה מבקש לייצר מציאות שבה למרות היותן חברות פרטיות, לרשתות החברתיות תהיה אחריות על התכנים המופצים. הרי גם לחברה פרטית יש אחריות ואחריותיות (הנכונות והחובה של מוסד ציבורי או של גוף שלטוני לתת דין וחשבון על פעולותיו ולשאת בתוצאותיהן) כלפי הציבור כולו, וקל וחומר כלפי משתמשיה. כאשר הקשר בין המתרחש ברשתות לאירועים מחוצה להן הולך ומתחזק, לא ניתן לעמוד מנגד או להתעלם ממודל עסקי שבפועל מתמרץ התעלמות.
במקביל לאתגרים הבינלאומיים, להנהגה של כל מדינה יש אחריות להבנת האתגרים לעומקם, על מנת למלא את חובתנו כלפי הציבור ולייצר פתרונות, לרבות חקיקתיים. לא פחות חשובים הם האמצעים “הרכים” שניתן לנקוט על מנת לממש את אחריותנו כלפי הציבור בכל תחום. כיו”ר הוועדה להתמודדות עם סמים ואלכוהול, נחשפתי, למשל, לטרגוט של בני הנוער על ידי יצרניות ומשווקות סיגריות אלקטרוניות בעזרת הרשתות החברתיות. במציאות דיגיטלית שמתפתחת במהירות עצומה אסור לקפוא על השמרים. חיוני לא רק להשתמש בכלים קיימים באופן תגובתי ולחסום פרצות המתגלות, אלא גם לייצר תהליכים שייצבו את המציאות.
חסימת חשבון הטוויטר של טראמפ, בין אם היא ראויה בעיני המתבונן או לא, היא רק סימפטום. הסכנה טמונה בעצם סגירת חשבון בלי שהוגדרה והונגשה מראש מדיניות ברורה המאפשרת זאת ויישומה בעקביות. זה לא הסיפור של טוויטר או טראמפ. זה הסיפור של כולנו.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם כחול לבן ומומחית למשפט בינלאומי
התרעות פיקוד העורף