האם ארה"ב עדה לעידן המקארתיזם החדש, דווקא בחסות השמאל?

ארצות הברית מתגאה בצדק במסורת הסובלנות שלה, בהבטחת חופש הדיבור והדעות על פי התיקון הראשון במגילת העצמאות שלה, אך כמעט מיום היווסדה, ובעצם עוד לפני כן, היא גם חוותה תקופות שבהן עשו עקרונות אלה פלסתר. לא תמיד ברור מאיפה זה בא — כמו מגיפת הקורונה שהתפשטה במהירות הבזק. ציד המכשפות בסיילם ב־1692 היה תקדים מני רבים, אך לא רק ענייני דת או פוליטיקה יצרו מוקדי תבערה בחברה האמריקאית, אלא גם נושאי תרבות. כך, למשל, ב־1849, המשטרה בניו יורק נאלצה להתערב כשהמון מוסת העלה באש תיאטרון שהוצג בו "מקבת" של שייקספיר, וכתוצאה מקרבות הרחוב שהתפתחו בעקבות זאת, 20 איש, משני הצדדים, נהרגו ומאות נפצעו. העילה הייתה, כביכול, חילוקי דעות אמנותיים, אך למעשה הסתתרו מאחורי תקרית הדמים מאבקי מעמדות ושנאת זרים (להקת השחקנים הייתה בריטית ברובה).

ככל שהאירוע הנ"ל נראה חריג ויוצא דופן, הרי שחיי התרבות ועולם ההשכלה ממשיכים להוות אחת הזירות המרכזיות באמריקה לעימות שפורץ מדי פעם בין סובלנות וחופש דעות מזה — למתנכלים להם מזה, מימין ומשמאל כאחד. שנות ה־40 וה־50 של המאה הקודמת ראו את חוק מקקארן, סנאטור דמוקרטי דווקא, שסעיפיו ביטלו בפועל רבות מהחירויות הבסיסיות שבחוקה האמריקאית וסללו את הדרך למקארתיזם שפשה בשדרות החיים האמריקאיים ובפרט בתרבות, כשעשרות אמנים נושלו ממשרותיהם ונאלצו לצאת לגלות. עכשיו הגיע תורו של המקארתיזם השמאלי - ולאו דווקא רק כריאקציה לטראמפ, אלא כתופעה שהקדימה אותו. באוניברסיטאות מתרחבת תופעת "התקינות הפוליטית" הן בקרב המרצים והן בקרב התלמידים, כולל השתלחויות אנטישמיות ואנטי־ישראליות, שמשמעותה דיכוי בעלי דעות שאינם מתיישרים עם השמאל; הטלת חרם בלתי רשמי (ולפעמים רשמי) על סופרים ומחזאים שאינם מקבלים את דעות השמאל; פיטורי פרופסורים ומורים שביקרו את ביידן, או הסתייגו משיטות הפעולה של Black Lives Matter, הגוף שנוסד כדי למחות על אלימות שוטרים נגד שחורים, אך הפך בינתיים לתנועה רדיקלית, או שיצאו נגד ארגוני שמאל קיצוניים ואלימים כמו "אנטיפה"; קריאה לנידוי אנשי חינוך והוראה בשל דעותיהם; עיסוק בשכתוב ההיסטוריה ודרישה לניפוי ספרים של מרק טוויין, תומס וולף ואחרים ממדפי הספריות הציבוריות.

חבל שגם ארגונים יהודיים כמו הוועד היהודי האמריקאי וארגון הרבנים הרפורמיים נכנסו לקלחת הזאת - החלטה שפוגעת במעמדם האל־פוליטי ועלולה גם להביא לתגובות אנטישמיות. יש מי שטוענים שהשמאל הוא מטבעו טוטליטרי, אך גם אם זה מוגזם, המגמות האנטי־ליברליות ששוטפות היום את אמריקה חייבות לעורר תמיהה ודאגה.