אין ספק, האיום האיראני חוזר ובגדול. בקרוב נראה אותו מתמקם בטבעיות בדף המסרים של קמפיין הליכוד. אפשר כבר לנחש שבשלב כלשהו ישאל נתניהו: מי עוד כמוני יכול לעמוד מול ממשל אמריקאי שעלול לחזור להסכם הגרעין המסוכן מבית מדרשו של אובמה? גדעון סער? נפתלי בנט? יאיר לפיד? או כפי שפעם היה נהוג לשאול: מי אתם רוצים שיענה לטלפון האדום בשלוש לפנות בוקר? רגע לפני שזה קורה, מתברר שכשראש הממשלה רוצה, הוא מסוגל לשתף פעולה עם גנץ ולהגדיר יעדים ולאשר תקציב למערכת הביטחון, במיליארדים, גם בתנאים של אי־ודאות.
בד בבד, יחד עם שר האוצר, עושה דברו, הציג ראש הממשלה “תקציב חליפי” בדמות תוכנית מענקים נדיבה הכוללת פיצוי לעצמאים וסיוע למעמד הביניים. המתווה אמור לפייס את המצביעים ולשכנע אותם שרק הוא יודע “לפנק, לפנק, לפנק”. נתניהו בונה על הזיכרון הקצר של הציבור ומקווה שישכח או לכל הפחות יסלח לו על כך שבמשך חודשים הוא החזיק בתקציב המדינה כבן ערובה וסירב לאשר אותו בכנסת, כדי לחמוק מההסכם הקואליציוני עם גנץ. עכשיו, כשסכנת הרוטציה חלפה ואת מקומה החליפה המוטציה הבריטית, נתניהו, האיש בעל אלף הזהויות, חובש את כובעו של הברון רוטשילד ומפזר כספים בנדיבות (מהכיס שלנו ועל חשבון הדורות הבאים). בליץ החנופה יצא לדרך.
ישאל השואל מהו המכנה המשותף לחיסונים, למשבר הכלכלי ולאיום האיראני? למען האמת, התשובה כמעט מובנת מאליה - כולם יככבו בתפקיד ראשי בקמפיין הליכוד. נתניהו יעלה וינמיך את גובה הלהבות של כל אחד מהם כדי לייצר ספינים, כדי להפחיד, ובעיקר כדי לשבח את עצמו ולבוז לכל השאר. ראו הוזהרתם.
התרעות פיקוד העורף