החרדים, אולי יותר מכל חלק אחר בציבור הישראלי, הוכו כהוגן בידי המגיפה. נכון, את הכסף סופרים במדרגות, כפי שפוליטיקאים נוהגים לומר, אבל את המתים הם כבר סופרים עכשיו, כשהם ספונים בדירתם הצפופה. וכפי שכל הורה מתחיל יודע, לא משכנעים ילד להפסיק לעשות מעשה שגוי באמצעות דברי בלע ומכות. במרבית הפעמים האקט האלים יעורר התנגדות עזה והתלכדות פנימית.
דבריי מופנים אל כל חלקי הציבור החילוני, אך קל וחומר אל עבר אנשי השמאל הזועפים במיוחד. הסממן שמזוהה ביותר עם המחנה השמאלי בארץ הוא רעיון השלום, שמכיל בתוכו את האמונה כי חרף האלימות והשנאה ששוררת כעת בין קבוצות מסוימות בחברה, תמיד המצב יכול להיות טוב יותר. אם כל פרט יוריד את שכבת הזעם האצור והבורות, נוכל להגיע לכדי דיאלוג כנה שירבה טוב בעולם. עם הפלסטינים הרעיון הזה אומץ וחובק, אך מדוע לא עם החרדים?
על כן, קשה היה לי לראות את הקמפיין הפוגעני של מרצ, מפלגה שדוגלת בערך השלום. הרי לעולם לא הייתה מרימה שלטים מלאי איבה שכאלה על יאסר ערפאת לדוגמה, שלמרות תפקידו ההיסטורי החשוב בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בל נשכח שהיה רב-מרצחים בעל ידיים מגואלות בדם.
כדי לחזק את החוסן האזרחי הרעוע שלנו, על החברה בישראל לחתום על חוזה אזרחי חדש בין כל חלקיה, ובראשו יעמוד יחסם של החילונים-חרדים, שהגיע לכדי חוסר אמון מוחלט. על כל שבט לשים את האספירציות שלו בצד ולוותר על חלקן.
יש לנו כל-כך הרבה בעיות לפתור שאותן שהדחקנו ברבות השנים, וכיום הפכו מהותיות לקיומנו. בין אם מדובר במתווה גיוס מחודש, כניסת הגברים החרדים לשוק העבודה, הבוז הרחב שלהם לכל מה שהוא לא תורני או אמוני ועוד. עלינו להתחיל לפחות להתייחס אליהן, וזאת לפני שיהיה מאוחר מדי.
התרעות פיקוד העורף