הקורונה חשפה את עומק האוטונומיה החרדית, שהייתה קיימת גם לפניה. לא ניתן להסתיר יותר את העובדה שהמגזר מתוקצב בנדיבות יתרה, אך אינו מרגיש מחויב להישמע לחוקים, ואינו נענש על כך (למרות שתמיד חשוב לסייג - חרדים רבים לא נוהגים כך).
בעידן שבו ניתן לקיים מעקב קפדני אחרי כל אזרח, תיאורטית ניתן גם לקיים מעקב קפדני אחרי התנהלות הממשלה וחלוקת הכספים הציבוריים. אך בפועל, בשלטון הנוכחי עושים את ההפך. מישהו יודע מה מניע את ההחלטות בפועל, או לאן הולך הכסף שלנו? הרי הנתונים מפוזרים ומבולבלים, פרוטוקולים נגנזים ל־30 שנה, ומסכי העשן הולכים ומסמיכים.
מכיוון שאף אחד אינו יודע את היקפי הכספים האמיתיים שמוקצים למגזר, יש רק פוזיציות - השערות מוטות לכאן ולכאן. לכן עולה כמות תיאוריות הקונספירציה בעניין, ואיתן עולה גם גובה גלי ההתקוממות. מסיבות הרחוב הספונטניות בתל אביב, אם כן, בסך הכל הקדימו את הטישים החרדיים בצפצוף על ההנחיות. אם החרדים יכולים, אז גם החילונים יכולים להתקמבן. אם התחלואה תעלה, גם בעלי העסקים עלולים כבר לא להישמע להנחיות.
זה כבר מזמן לא קשור לימין ושמאל, אלא לכך שהחילונים, שהם רבים בהרבה מהחרדים, פשוט לא מיוצגים. השאריות העלובות של השמאל מייצגות לכאורה סוג מסוים של חילוניות, אך הן נטולות כל כוח מעשי. בימין, לעומת זאת, רוצים לרקוד על שתי החתונות. נתניהו מוכן לתת לחברי יהדות התורה את הכל, ואילו סער ובנט לא רוצים להרגיז אותם.
טרם הפנמנו עד כמה הקרקע שינתה את פניה בשנה האחרונה. גם אם חלילה תתאפשר ״ממשלת ימין על מלא״, שמשמעותה האמיתית היא המשך הברית בין נתניהו לחרדים תוך שימוש בעריקים ובתחמונים, יותר מחצי מדינה לא תישמע לממשלה כזאת. אחרי שנה של קומבינות למגזר החרדי בחסות הברית שדורשת תשלומים מופקעים מהרגיל, החילונים התייאשו. נציגי ציבור מקומבנים אומנם אין להם, אבל הם יכולים להבהיר בדרכם שאין להם כוונה להמשיך לשתף פעולה עם הפארסה הזאת.
התרעות פיקוד העורף