נראה שבפרץ עוינות זה, נעלמה מעיני הקהילה הבינלאומית העובדה שחמאס והג'יהאד האסלאמי ביצעו פשעי מלחמה מרובים של ירי ללא הבחנה לעבר אזרחי ישראל. הקהילה הבינלאומית מצאה גם לנכון להתעלם מפשעי המלחמה של חמאס בשימוש באוכלוסייה הפלסטינית כמגן אנושי - הצבה של מפקדות, מתקני אחסון נשק, אמצעי לחימה אלקטרוניים ועמדות ירי של רקטות ליד ובתוך בתים פרטיים, בתי חולים, מסגדים, מבני ציבור, בתי ספר ובניינים רבי־קומות.
זאת ועוד, נשכחה העובדה שחמאס חפר מאות קילומטרים של מנהרות מבצעיות והתקפיות מתחת למערכת הכבישים האזרחית והציבורית של העיר עזה ומתחת לבתי חולים ובתי ספר, ובכך הוא סיכן את כלל אזרחי עזה והפך את כל התשתיות האזרחיות בעזה למטרה צבאית לגיטימית. לפרשנים והפוליטיקאים שמבקרים את ישראל, נוח לשכוח שבבחירת מטרות צבאיות פעלה ישראל בדרכים שונות כדי למנוע ולהמעיט פגיעה באזרחים.
העוינות והסטנדרט הכפול נגד ישראל, המאפיינים באופן מסורתי את התקשורת הבינלאומית ואת הגורמים הפוליטיים הליברליים בעולם המערבי, הגיעו לשיא של ציניות בהחלטה האחרונה של המועצה לזכויות אדם של האו"ם - הגוף היחיד במערכת הארגונים והסוכנויות של האו"ם שאמור, על פי המנדט שלו, לפעול תוך "אוניברסליות, אובייקטיביות ואי־סלקטיביות", ללא "סטנדרטים כפולים ופוליטיזציה", כדי לקדם את סוגיית זכויות האדם בעולם.
באופן מוזר, נראה שמועצת זכויות האדם התעלמה מתוקפנות חמאס בירי של יותר מ־4,000 רקטות לעבר האוכלוסייה האזרחית בישראל, כמו גם מפשעי המלחמה של חמאס כנגד האוכלוסייה האזרחית שלו.
אפשר לתהות אם החלטה חד־צדדית זו עולה בקנה אחד עם מטרות־העל של המועצה לזכויות האדם. מה שברור הוא שמועצת זכויות האדם, עם קיבעונה נגד ישראל, איבדה כל אמינות כגורם רציני, אוניברסלי, אובייקטיבי ונטול פניות. להפך, היא פוגעת בתום לב וביושרה שהאו"ם יכול היה להתפאר בהם.
התרעות פיקוד העורף