אם יש משהו שהמערכת הפוליטית הישראלית הצטיינה בו בשנים האחרונות הוא להמציא משרדי ממשלה מיותרים. הממשלה היוצאת לא המציאה את זה, אבל הביאה את הרעה החולה הזו לקיצוניות אבסורדית עם המצאות מופרכות כמו "המשרד למשאבי מים" או "המשרד לחיזוק וקידום קהילתי". אלא שבעוד שנדמה כאילו אין תחום בחיינו שלא הופקד עליו מיניסטר עם לשכה ויועצים, דווקא המשרד החשוב ביותר לחיינו – לעצם חיינו על כדור הארץ – נזנח.
היום קשה להאמין, אבל לא תמיד היה לישראל משרד להגנת הסביבה. הוא התחיל בשנות ה־70 כיחידה במשרד ראש הממשלה, ורק בסוף שנות ה־80 קיבל עצמאות כמשרד לאיכות הסביבה. במשך כשני עשורים הוא נחשב למשרד שולי ולא מזיק, בוודאי שלא משפיע. גם אחרי ששמו שונה למשרד להגנת הסביבה בשנת 2006, המהות לא השתנתה. שיקולים סביבתיים לא הפכו לקריטיים בתהליכי קבלת ההחלטות החשובות בישראל. את התוצאות כולנו רואים.
בזמן שבשאר העולם כבר הפנימו שאנחנו נמצאים בעיצומו של משבר אקלים דרמטי, ואנחנו בדקה ה־93 של ההזדמנות למנוע או לפחות למתן אותו, מדינת ישראל המשיכה להשליך את כל יהבה על פיתוח אנרגיות מזהמות; בניית כבישים ויבוא כלי רכב; בניית מפעלים מזהמים והגנה על מפעלים קיימים; בנייה בשטחים פתוחים וטבעיים; ובאופן כללי השחתה שיטתית של כל ערכי הטבע והתעלמות מבעיות תחלואה בעקבות זיהום הסביבה וחוסר אכיפה של חוקים המגינים על בריאותנו. מול הכוחות האדירים המבקשים לכלות את המשאבים הטבעיים שלנו ניצבים פקידים מלאי רצון טוב אך מוחלשים וכ־30 פקחי המשטרה הירוקה בלבד. עם זה אי אפשר לנצח.
בימים שבהם ממשלת ישראל יוצאת לדרך חדשה, יש צורך דחוף לערוך רפורמה בתחום הגנת הסביבה. ראשית, הגיעה העת לשנות את התפיסה כלפיו. המשרד להגנת הסביבה הוא לא פחות ממשרד לביטחון האדם והטבע וראוי שיקבל סמכויות דומות למשרד לביטחון פנים. הגיע הזמן שיקבל שיניים, סמכויות ותקציבים, והוא חייב להיות מעורב ומכריע בכל הליכי קבלת ההחלטות כדי שבאופן המילולי ביותר יהיה פה עתיד גם לילדינו.
אם יש משהו שהשנה וחצי האחרונות לימדו אותנו הוא החשיבות של השמירה על בריאות הציבור, ועד כמה אנחנו קטנים מול איתני הטבע. המגיפה היא בקושי ה"בקרוב" של האסון האמיתי שמתרגש עלינו מעבר לפינה. אם השקענו מיליארדים בהתמודדות עם הקורונה, אנחנו חייבים להשקיע לפחות אותם משאבים וקשב גם באתגר הגדול באמת של הממשלה, כל ממשלה: משבר האקלים.
התרעות פיקוד העורף