התוכנית של שאשא ביטון לפתיחת שנת הלימודים היא טובה, איך אינה מספיקה 

שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא־ביטון, שהגיעה לתפקידה עם ידע וניסיון רלוונטיים, החליטה שעל אף ההתפשטות המחודשת של נגיף קורונה, תיערך מערכת החינוך לעבודה בהיקף מלא בשנת הלימודים הבאה. לא עוד חלוקה לקפסולות, למידה של יומיים בשבוע או השארת חלק משכבות הגיל בבית. לדבריה, לחזרה של התלמידים לשגרת לימודים בבתי הספר ובגנים יש השפעה מכרעת על החוסן הנפשי האישי והחברתי שלהם ועל עיצוב אישיותם, ולכן אין ספק שמקומם בתוך מוסדות החינוך.

על ההחלטה להבטיח לתלמידות ולתלמידים בישראל רצף של שגרת לימודים - ראויה השרה הנכנסת להערכה. זו החלטה נכונה, הנשענת על ההבנה שאין תחליף למפגשי פנים אל פנים בין המחנכות והמחנכים לבין התלמידות והתלמידים. אך בעוד שלקחי העבר נלמדו כדי לתכנן את השנה הבאה טוב יותר, חסר בתוכנית של משרד החינוך החצי השני: כיצד סוגרים את הפערים שנוצרו בשנה וחצי האחרונות.

בצלה של הקורונה, למדו התלמידות והתלמידים בישראל פחות ממה שהם לומדים בשנים רגילות. המורות והמורים עשו אומנם כל שלאל ידם כדי להמשיך וללמד גם במהלך המאבק בנגיף קורונה. הם נערכו במהירות למציאות שלא הכירו, למדו להשתמש בטכנולוגיות חדשות ופיתחו דרכי הוראה מותאמות. ועדיין הלמידה מרחוק לא הייתה תחליף של ממש ללמידה הסדירה. הידע והמיומנויות שרכשו התלמידות והתלמידים בישראל בתקופת הקורונה הם חלקיים בלבד, ונוצר פער שיש להשלימו.

הפער הלימודי שיש להתמודד עמו אינו שווה אצל כולם. כמו במקרים אחרים, מי שנפגע יותר במצבים מאתגרים הם תלמידים שבאים ממשפחות, מקהילות וממגזרים בחתך סוציו־אקונומי נמוך. הלמידה מרחוק דרשה מהתלמידים להחזיק בביתם מחשב ולהיות מחוברים לאינטרנט, מה שלא התאפשר באותה המידה לכולם. גם העזרה של ההורים לילדיהם לתפקד כלומדים עצמאיים מעטה יותר בקרב אוכלוסיות מוחלשות.

כך העמיקה הקורונה את הפער בין אוכלוסיות תלמידים שונות בישראל. גם לפני הקורונה הייתה מערכת החינוך הישראלית מאוד לא שוויונית. מבחני פיז"ה שנערכו בשנת 2018 מלמדים כי מדינת ישראל ניצבת במקום הראשון מבין כל המדינות המפותחות בפערי ההישגים בין תלמידים באחוזון החמישי לתלמידים באחוזון ה־95. הקורונה החמירה עוד יותר את המצב ומחייבת פעולה נמרצת לסגירת פערים.

המחקר מלמד שלפערים לימודיים מוצמד תג מחיר יקר: הם הופכים בהמשך לפערים בהשכלה, תעסוקה, הכנסה ורווחה. אם לא ייסגרו במהירות הפערים שנוצרו, עלול דור הקורונה לשאת על גבו את החסך הלימודי לאורך זמן ולשלם עליו מחיר יקר. ולא רק התלמידות והתלמידים עצמם ייפגעו, אלא הכלכלה והחברה בישראל כולה.