בתקציב 2021־2022 מוקצים למערכת החינוך למעלה מ־145 מיליארד שקלים, מתוכם 2.5 מיליארד הוקדשו להתמודדות מערכת החינוך עם מגיפת הקורונה, כולל גיוס מעל עשרת אלפים עוזרות ועוזרי הוראה לשם הלמידה בקפסולות, ורכישת מעל 150 אלף מחשבים לתלמידות ותלמידים ולעובדות ועובדי הוראה.
במה שונה התקציב הנוכחי מתקציבים קודמים? ניתן להצביע על כמה חידושים בולטים. ראשית, כחצי מיליארד שקלים יוקצו להרחבת האוטונומיה למנהלים. סכום זה יתפרש אומנם על פני שלוש שנים, מ־2021 ועד 2023, אך אין ספק שמדובר בתוספת משמעותית, שאף הוכנסה לבסיס התקציב. נכונותו של משרד החינוך להפחית במידת מה את הריכוזיות האדירה שבה מתנהלת מערכת החינוך הישראלית, ולהגביר את עצמאותם של המנהלות והמנהלים – היא מבורכת. אלא שבהיותנו למודי ניסיון מתהליכים קודמים, חשוב לראות שאכן השינוי מגיע אל השטח ולא מתמסמס בתהליכי היישום.
שנית, 200 מיליון שקלים יוקדשו לפיקוח על החינוך של ילדות וילדים בגילי לידה עד 3. בכך יוצאת אל הפועל תוכנית שעליה מדברים כבר זמן רב – החלת האחריות של משרד החינוך על המסגרות החינוכיות לתינוקות ופעוטות. סכום זה הוא רק פעימה ראשונה, שתספיק לנושאי בטיחות, מוגנות ותברואה בלבד. עדיין חסרה בתחום זה תוכנית רב־שנתית, שתכלול גם את ההיבטים הפדגוגיים של הגיל הרך, הכשרת הסגל החינוכי ועוד.
שלישית, במסגרת תוכנית החומש לציבור הערבי יושקעו כמעט עשרה מיליארד שקלים בצמצום פערי החינוך בחברה הערבית. כשישה מיליארד שקלים לטובת צמצום פערי התקציב בבתי הספר, וכשניים וחצי מיליארד שקלים לבניית כ־3,500 כיתות. הפערים בין תלמידים שונים בחברה הישראלית הם אחת הבעיות הקשות של מערכת החינוך. מעבר להיבטים החברתיים, יש לפערים הללו השפעה שלילית משמעותית על כלכלת מדינת ישראל. צמצום הפער התקציבי בין תלמידים יהודים לערבים הוא חשוב. חבל שהתקציב הנוכחי לא עושה די כדי לצמצם פערים נוספים, ובעיקר מתעלם מהצורך לקדם את מערכת החינוך החרדית.
התקציב הוא בסופו של דבר הצהרת כוונות. בתוכנית העבודה שמציג תקציב החינוך יש כמה רעיונות טובים, השאלה היא עד כמה יתממשו הלכה למעשה. על משרד החינוך, שכידוע מתקשה מאוד להשתנות, מוטלת כעת חובת ההוכחה.
התרעות פיקוד העורף