החלטת נשיאת בית המשפט המחוזי היא מפתיעה, והיא גם בעלת השלכות חשובות על הגדרת מהותה של זכות ההגנה העצמית בישראל. היא גם תשפיע ישירות על הצלחת המאבק הלאומי העומד כיום לפתחנו, נגד הפשיעה האלימה הפושה במדינה. נשיאת בית המשפט המחוזי הפתיעה שכן היא דחתה את עמדת פרקליטות המדינה, שדרשה גזר דין של מאסר בפועל לתקופה שבין 4 ל־6 שנים. לא פחות. אומר מיד: לדעתי, פרקליטות המדינה, על כל מרכיביה, אינה מבינה נכונה מהי זכות ההגנה העצמית בישראל.
זכות ההגנה העצמית היא הזכות הבסיסית ביותר ואולי החשובה ביותר בין כלל הזכויות המוכרות כזכויותיו של היחיד. זכות זו היא בלתי נפרדת מזכות האדם לחיים או זכותו של האדם לרכושו. בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שאציין בכל הצניעות שהייתי אחד ממחוקקיו, באה זכות זו לביטוי בסעיף 4, שבו נאמר: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו", וכן בסעיף 3 הקובע: "אין פוגעים בקניינו של אדם".
הרג אדם הוא תוצאה טרגית, אפילו אם מדובר באדם המבצע מעשה פשע. אבל זהו אירוע שיש להעבירו למודעות של כל אלה ששואפים לגנוב רכבים בישראל. הם חייבים להבין שאם הם מבצעים מעשה פשע זה, הם מסכנים את חייהם. רק כך אפשר להילחם בפשיעה. מי שהופך גניבת רכבים למקצוע יעבור מחר גם לשדידת משקים חקלאיים, ולאחר מכן יתפתה להיות סוחר סמים ואולי גם סוחר בנשק גנוב. חברה אזרחית חופשית חייבת להגן על עצמה, ורשויות אכיפת החוק חייבות להגן על הציבור ולא לתת מחסה לפושעים.
התרעות פיקוד העורף