יום המורה, שיצוין בקרוב, הוא הזדמנות נהדרת לחבר את התלמידים למורשת העשירה והמרתקת של המקום שממנו באתי. כאשת חינוך בת העדה האתיופית, אני זוכה להגשים את חלומם של יהודי אתיופיה שהשתוקקו להגיע לארץ ישראל כמו שאר יהודי התפוצות, ולפני כ־40 שנים הם קמו והחליטו שחלומם הבשיל לכדי הגשמה. כמו בני ישראל ביציאת מצרים, הם לקחו סיכון, החלו במסע רגלי ארוך במדבר הלוהט, נפטרו מכל רכוש שהיה יכול להכביד עליהם, ויצאו לדרך כשתמונת חלומם לנגד עיניהם. יהודים אלה אזרו אומץ רב, נחישות ואמונה בבורא עולם שיגשים את ההבטחה, כפי שקרה לאבות אבותיהם. בד בבד, זה גם הזמן לזכור את הנספים בדרך בסודן, בהם שתי אחיותיי של אבי, דודותיי, שנספו בדרכן להגשמת החלום.
אך יותר מכל, היא דיברה על האנשים בארץ ישראל, שהם כמו המלאכים ששומרים עלינו כאן. כך היטיבה לתאר בכל יום פן אחר בארץ הקסומה כאילו הייתה צלמת של סרט תיעודי. האמונה שלה הפיחה רוח חיים בסיפוריה, ואלה היו עבורי כמו צפייה בהצגה שממנה הפלגתי בדמיון. כך התחיל להתגבש אצלי המראה המופלא של הארץ. לא עבר יום מבלי שראיתי, הרחתי וטעמתי משהו מארץ החלומות.
בימים אלה, מדי פעם אני נוהגת לשאול את אמי: "האם את עדיין חושבת שארץ ישראל היא קסומה כמו שחלמת?", והיא עונה לי בלי היסוס: "טובה יותר ילדתי, טובה יותר מכל מה שחלמתי". אמא אמרה לי שכדי שחלום יתגשם, צריך שמישהו יחלום אותו, יאמין בו בעיניים עצומות, יעזור לו ויעניק לו דחיפה בדרך לקרום עור וגידים. זכיתי לחיות בדור שמגשים חלומות גם עבור הדורות הבאים. החינוך עבורי הוא דרך להמשיך ולהעביר את היזמות והגשמתה במערכת החינוך. הלימודים עצמם הם הבסיס. אפשר ואף רצוי לחנך ילדים להיות יוזמים ומעורבים בעשייה חברתית. עלינו, נשות ואנשי החינוך, לשמש דוגמה אישית ולעורר בקרבם התלהבות ואהבה לנתינה לזולת. הילדים של היום הם היזמים החברתיים של המחר.
אלו הערכים שקיבלתי מהוריי, ויש להודות לדור ההורים על התעוזה, האומץ, הנחישות והמוכנות לשלם את מחיר ההגשמה בארץ ובתרבות חדשה. הארץ היפה הזאת, שקמה מחלומם של יהודים מכל קצוות תבל, זקוקה לטוב שבכל ילדיה כדי להרחיב את יכולתה להעניק אהבה וביטחון פיזי ונפשי לכל בניה ובנותיה. ישראל זקוקה שנמשיך לחלום את נופיה, ערכיה, הניחוחות והשפע שבה. רק כך יהפוך החלום למציאות בכל יום.
התרעות פיקוד העורף