באירופה ובישראל: יש לנו את האמצעים להוריד את המספר הכולל של העגונות

תהליך האמנציפציה של היהודים באירופה שינה את מעמדם וחייהם לחלוטין. לפניו, הם לא נחשבו לאזרחים, הם הוזמנו לגור בעיירה או בממלכה מסוימת בהוראת השליט המקומי, ומעמדם היה יכול להשתנות בן לילה, בגחמה של גזירה.

כדי להתגורר במקום מסוים, היהודים היו צריכים להיות חברים בקהילה היהודית המקומית, שבסמכותה לבטל את מעמד המגורים, ולקהילה הייתה מערכת משפט עצמאית בראשות הרב המקומי. בעקבות האמנציפציה, יהודים הפכו להיות אזרחים מן המניין, בכפוף למערכות המשפט החילוניות של המדינות שבהן התגוררו. החברות בקהילה יהודית הפכה לעשייה התנדבותית, ולרב לא הייתה סמכות משפטית על היהודים בעירו.

הרעיון הזה מבוסס על הנחת היסוד שלכל יהודי אירופי יש לפחות קרוב משפחה אחד בישראל, וככל שהאנטישמיות גוברת באירופה, אולי יגיע הזמן שבו יהודי אירופה יצטרכו לחפש בישראל מקלט. הרעיון של בעל סורר שעלול להיעצר בזמן כניסתו לישראל או ביציאתו - מהווה גורם מרתיע ומרכזי שאילץ בעלים כאלה להיענות לזימון של בית דין רבני מחוץ לישראל ולשחרר את נשותיהם. במהלך שלוש שנות קיומו של חוק זה נפתרו למעלה מ־80 מקרים של עגונות. לאחרונה אישרה כנסת ישראל בקריאה שלישית את החוק המדובר.