התחושה שלי בימים אלה היא שמשרד הבריאות איבד שליטה על התפשטות הקורונה, כלומר נראה שהממשלה איבדה שליטה. מתחילת הדרך היה ברור שראש הממשלה מבקש להחמיר ולהקדים במהלכים שונים את התפשטות זן האומיקרון, בעוד משרד הבריאות לחץ להמתין על מנת ש”נראה מה יקרה”.
בנט צדק כמובן בגישתו המחמירה, ואת זה רואים בימים אלה במבחן התוצאה. שר הבריאות היה נאמן לגישתו הליברלית ולרצון לשמור על זכויות הפרט, אפילו אם הן עלולות לכאורה להתנגש בזכות הציבור לחיות. בטיפול במגיפה מתפרצת בקצב כזה - להגיד כי נמתין “ונראה מה יקרה” זו איוולת שאין גדולה ממנה. זה מראה על חוסר ניסיון וחוסר יכולת ניהולית מינימלית. הגדיל שר הבריאות ואמר באחד מנאומיו, כתשובה למישהו שלחץ על פתיחת השמיים למען התיירות, את הדבר הבא: “ברגע שההדבקה מתפשטת, אין טעם לעצור את הכניסה מחו"ל".
זו תחזית/אמירה שמנהל לא אומר כי בעקבותיה האדם הפשוט עלול להפסיק לנהוג בזהירות בכל הקשור בהתנהלות מול הקורונה כי הוא יניח שבכל מקרה אנחנו הולכים לקטסטרופה, שאכן בימים אלה נראה שמגיעה. זו גם אמירה לא נכונה מקצועית כי מבחינה סטטיסטית, כשמחברים את אוכלוסיית העולם הרווי באומיקרון לכדי אוכלוסייה אחת, אין ספק שההשפעה של פתיחת השמיים לא תהיה שולית.
שר הבריאות הינו אדם ראוי, אך אינו בעל היכולות הניהוליות ותפיסות העולם שמאפשרות לו לנהל את המשבר הקשה הזה. עליו להניח לבנט לנהל את המשבר ללא לחצים קואליציוניים. זה לא משחק לפוליטיקאים, אלא למנהלים מאבק על החיים.
לגופו של עניין אני מציע לחסן מיד בחיסון רביעי את כל מי שחלפו חמישה חודשים מאז שקיבל את החיסון השלישי, ולמנוע התכנסויות של מעל לעשרה אנשים. כמו כן, יש לחייב את כל האנשים לעטות מסיכות בחוץ ובפנים ולסגור הרמטית את השמיים. בנוסף, יש לקיים מסיבת עיתונאים יומית של מנהל מקצועי – כמו שהיה בעבר פרויקטור הקורונה - שיעדכן וינחה את הציבור לגבי מה היה ומה יש לעשות. המשבר הוא לא עניין לפוליטיקאים אלא למנהלים. כל פוליטיקאי שנקט עד כה מהלכים כדי לבלום את החמרת המגבלות – צריך לעשות היום חשבון נפש.
אין זמן ויש לפעול מהר. המגיפה לא ממתינה לפוליטיקאים, היא רצה בקצב שלה. בעת הזאת נחוצים מנהיגות ברורה, חוק ומשמעת.
התרעות פיקוד העורף