אנחנו נמצאים בעיצומו של גל התייקרויות מחירים. חברת “אסם“ הודיעה כי בכוונתה לייקר שורה של מוצרי מזון בסיסיים ב־4%־7%; חברת “סנו“ הודיעה על כוונתה לייקר מחירים של מוצרי ניקיון; וגם רשת מקדונלד’ס הודיעה על כוונתה לייקר פריטי מזון שונים בתפריטה. על כך צריך להוסיף את ההתייקרות של מחירי הדיור. כשבוחנים תמונת מצב זו במלואה, ברור שעבור רוב רובו של הציבור בישראל, אנחנו נמצאים בתחילתו של סחרור כלכלי.
בזמן שסביבנו הכל מתייקר, יש דבר אחד שנותר יציב וקבוע ולא משתנה כבר ארבע שנים לפחות, וזה השכר שלנו. שכר המינימום בישראל נותר כשהיה בשנת 2017, כלומר 29.12 שקל לשעה, 5,300 שקל לחודש עבור מי שעובד במשרה מלאה. עובדים רבים שמשתכרים שכר מינימום בישראל, דוגמת קופאיות בסופרמרקטים, מאבטחים, מוכרות בחנויות עובדי מטבח, שליחים, עובדי ניקיון ועוד – מוצאים עצמם עם אותו שכר, בזמן שיוקר המחיה רק גדל.
העלאת שכר המינימום לא רק תאפשר להעלות משפחות שהכנסתן נמוכה אל מעל לקו העוני, אלא גם תסייע למשפחות מעמד הביניים הנשחקות תחת יוקר המחיה. כיום גם שכירים בעלי השכלה אקדמית, שעובדים במקום עבודה מסודר, מוצאים עצמם מתקשים לגמור את החודש: שכר הדירה גבוה מדי, הוצאות הטיפול בילדים גבוהות, והם נאלצים להתמודד גם עם החזר חובות והלוואות. העלאת שכר המינימום ל־40 שקל לשעה תשפר מיידית את מציאות חייהם של קרוב לשני מיליון שכירים בישראל, שמועסקים בשכר מינימום או בסכום הגבוה ממנו בשקלים בודדים. אבל יתרה מזאת, היא תביא גם לגידול במשכורות של שכבות הביניים, משום שהעלאת שכר מינימום מייצרת אדוות שכר, שמעלה את המשכורות גם אצל מעמד הביניים. זה יקטין את אי־השוויון בחברה, יפחית את שיעור העוני ויסייע לציבור רחב להתמודד עם יוקר המחיה המאמיר.
בכל העולם ממשלות מבינות שנוכח המשבר הכלכלי שיצרה הקורונה - העלאת שכר היא דחופה ומועילה. לאחרונה התחילה הממשלה החדשה בגרמניה בפעימה הראשונה של העלאת שכר המינימום, שיגיע עד סוף שנה זו ל־12 יורו לשעה. גם בארצות הברית, הנשיא ביידן הצהיר על כוונתו להעלות את שכר המינימום הפדרלי ל־15 דולר לשעה. בשורה של מדינות נוספות - ספרד, בריטניה, הונגריה, ליטא, אירלנד, רומניה, אוסטרליה, הונגריה - שכר המינימום הועלה או שבכוונת הממשלה להעלותו בקרוב. חשוב שישראל לא תישאר לאחור, ושגם אנחנו נדביק את המגמה בעולם.