תוך כדי כך היה דואג להזכיר לעם ישראל שהוא לא לבד, ולפניו היו ראשי ממשלה שגם טעו במעשיהם, כמו בן־גוריון שפרש ממפא”י על רקע פרשת לבון, הקים את רפ”י וכשל; כמו גולדה מאיר במחדלי מלחמת יום הכיפורים; יצחק רבין והסכמי אוסלו; אריק שרון עם ההתנתקות מרצועת עזה ופתחת רפיח, שלא לדבר על הטעויות של אהוד אולמרט.
מדינה שנאבקת זה שנתיים במגיפת הקורונה המתישה ועדיין לא הצליחה למגר אותה, כל זאת בשעה שמערכות הבריאות, החינוך והחברה שלנו זקוקות לשיקום דחוף עם השקעות ותקציבי ענק. מה שחשוב לנו להתמודדות עם כל אלה הוא אחדות העם. כוחנו הוא באחדותנו, את זה למדנו מההיסטוריה הארוכה שלנו.
כשאני רואה את הקרע שנוצר כאן מול הבעיות הקשות הרובצות לפתחנו, אני מוכן לכל פשרה, לכל ויתור, בתנאי שעסקת הטיעון הזו תביא לאחדות העם, לחיים משותפים וטובים בין יהודים וערבים, חרדים וחילונים, שמהעז הזה יצא מתוק. אין ספק שאחרי נאום בנוסח הזה נתניהו היה ניצב היום בפני מציאות אחרת, ולא מעטים שמתנגדים היום לעסקת הטיעון הזו, היו מוכנים לקבל אותה.
כל זה לא קרה בינתיים, אבל עדיין לא מאוחר. בשעה שהעם בישראל משווע לשקט, לאחדות, לקירוב לבבות, לעתיד טוב יותר במדינה הזו, לנתניהו יש עדיין היכולת להשפיע במידת מה על הלך הרוח במדינה.
התרעות פיקוד העורף