את המשפחות המתגוררות בשייח' ג'ראח אני וחבריי הברחנו במלחמה הגדולה ב־48'. ירדן, שחתמה איתנו על הפסקת אש, בנתה להם בתים בירושלים על חלקות שהיו כנראה בבעלות ועד הספרדים. המדינה, שבריחתם אפשרה את הקמתה, מבקשת לגרש אותם. ואני – מתבייש.
מדוע? אני ישראלי. במלחמת הגדולה אני על גג בלוד. מתבונן בשיירה של פליטים. משפחות שעל גבן וראשיהן המיטלטלין. והשיירה עד אופק. ואני רואה את סבא וסבתא ובני הדודים ש־12 שנה קודם ביקרנו אותם. על הכביש הולכת ערבייה זקנה. ואני, פלמ"חניק, צועק לה: "מדאם, רוחי מן הון" (גברת, לכי מכאן). והיא מסתכלת עליי ואומרת "חוואג'ה, אלווין ארוח?" (אדון, לאן אלך?)".
התרעות פיקוד העורף