הממשלה ההכרחית והמשונה מזכירה אמירה ששמעתי בסרט מזדמן בשם "נקודת רתיחה": "זה כמו עם סקס. מסתדרים עם מה שיש, לא עם מה שאין". מה שאין, זה בתחומים קריטיים לביטחוננו ולקיומנו כאן, שממשלות נתניהו הפקירו, החלישו בכוונה, לא תקצבו או הקפיאו.
אסור לשכוח זאת, גם כשהממשלה הנוכחית מְדַדה לעשרה חודשי שלטון, בתקופה קשה ומתמשכת. ומה שיש, ואסור שיהיה, הוא הצהרות חסרות אחריות כדברי רה"מ בנט, שכל בעל נשק חוקי כדאי שייקח אותו בצאתו לרחוב. זה מקדם חרדה, בלבול וחשש, ויזרז גורמים מסוימים לעשות באמל"ח שימושים אחרים ומסוכנים.
את ההיסטריה האמיתית יוצרים ומלבים רה"מ במיל' נתניהו ושלוחיו, שבחרו בה כנשק על־חוקי להגברת הפירוד הלאומי ולהאשמת הממשלה בחולשה ובתלות בשותפיה הערבים מרע"ם. נשכחו מחדלי 12 שנות שלטון הנתניהו - מהאסטרטגיה הרברבנית והכושלת לעצירת התגרענות איראן ועד לחשיבה הביטחונית־מדינית שהביאה לליקויים הביטחוניים הנוכחיים: ההנחות לחמאס הרצחני, החלשת והשפלת אבו מאזן והרשות; הענשת המשטרה בשל חקירות הביבי.
המשטרה הוחלשה, סורסה ודוכאה, בעיקר בתקופת אמיר אוחנה, שמונה לשר לביטחון הפנים. והסירוב לחזור לתהליך המדיני עם הפלסטינים. וגדר ההפרדה הפרוצה שמזרימה שנים עשרות אלפי שב"חים (גם המחבל הרוצח בבני ברק עבר שם במכוניתו מהשטחים). לא מתקנים, כי פוליטיקאים מסוימים, בימי נתניהו ובימי בנט (שמהלך בכמה מדרכי קודמו), חוששים שגדר יציבה תסמן לראשונה קו גבול רשמי. וההימנעות מחיסול הפשיעה ומאגרי הנשק במגזר הערבי. והיעדר השליטה בדרום ועליבות המשטרה באזור, שלא החלו לפני עשרה חודשים.
את כל אלה ועוד הוריש הנתניהו לממשלה הנוכחית, שסילקה אותו מהשלטון. והוא, הקורס במשפטו הפלילי, ציווה על דה־לגיטימציה - להחרים, להסית ולתקוף - של הממשלה הנבחרת, בלי קשר לטובת המדינה ואזרחיה.
עכשיו, בימי הפיגועים, מתרכזת פעילות האופוזיציה לא בלחזק ולאחד את החברה הישראלית המאוימת, אלא בלפלג ולהסית, בעיקר בהגברת היסטריה מתוכננת. הסמוטריץ' והבנגביר, צמדחמד שמנע מנתניהו הקמת ממשלה בתמיכת רע"ם, הם עכשיו גדולי הפרובוקטורים. מגדיל לעשות הבנגביר, כיפה, פרצוף וחיוך רחבים משביעות רצון עצמית.
למעשה, הוא פחדן לטנטי, פרנואיד ורגשן, כשהוא חש בסכנה: הדרישה להגנת המשטרה בשייח' ג'ראח, האיום באקדח מול השומר הערבי בחניון, או הראש בראש עם השר לביטחון פנים עמר בר־לב. נדמה לי שהוא ושכמותו פורחים במצבי חרדה, אי־ודאות ופיגועי דמים. הפרובוקציות שלו בלי ספק מעניקות לחמאס תחושת ניצחון. כדאי לליכוד העכשווית, בהנחיית הצווחנים דודי, קרעי והאטבריאנית, לרשום את הבנגביר לפריימריז: האיש המתאים במקום המתאים למפלגה המתאימה את עצמה לכל אחד.
לעומתם, חברי הקואליציה חייבים לבחון חקיקה להענשת מי שמנצל זירת דמים, חבלה או פשע לפעילות פרובוקטיבית, לליבוי שנאה, להסתה ולאיומים, ומפריע לפעילות המשטרה. שיפגינו כאוות נפשם, אבל לא בזירת פיגוע.
התרעות פיקוד העורף