הדבר היחיד שעצר אותי השבוע בדרכי להוציא רישיון לנשיאת נשק ורכישת אקדח, היה אך ורק הזיכרון הצורב, תרתי משמע, של מה שקרה בפעם האחרונה שבה הצטיידתי באמצעי הגנה עצמית, בעקבות גל פיגועים מאיים. היה זה בשנת 2016, כאשר התרגש עלינו גל הסכינאות, וכאזרח אמיץ ושומר חוק, ראיתי לנכון לקחת חלק במאמץ המלחמתי.
הצטיידתי מיידית בתרסיס גז מדמיע במטרה לשפר את תחושת הביטחון האישי שלי ושל הסובבים אותי. וכצפוי, זה נגמר רע מאוד; עבורי ועבור הסובבים אותי. עד היום אני לא בטוח לגמרי מה בדיוק קרה שם, האם התיישבתי ברכב בזווית לא נכונה כשהתרסיס בכיסי, או שהגז המדמיע בעצמו הרגיש דחף לא נמנע להתיז לפתע את תכולתו באופן עצמוני, ודווקא כשכל חלונות הרכב סגורים.
כך או כך, התוצאה הייתה כמה וכמה זוגות עיניים צורבות, ותחושת מחנק מלווה במתקפת שיעולים ארוכה ומתמשכת. כך שלמרות ניסיוני הקרבי הדל, אני מספיק חכם כדי להבין שאם גדול עליי לתפעל תרסיס גז מדמיע פשוט, עדיף, לטובת כולנו, שאשמור מרחק משמעותי מכל כלי נשק מסוכן יותר, ואתמקד במה שאני כן יודע לעשות.
התרעות פיקוד העורף