המלחמה באוקראינה נראית רחוקה מסיום, ואף אחד מהמעורבים בה, פרט לתושבים, אינו מעוניין במיוחד שהיא תסתיים: ממשל זלנסקי מפני שהוא רוצה למצות את הצלחותיה הצבאיות, רוסיה מחכה עדיין לתמונת ניצחון, וארצות הברית מפני שהיא מעוניינת בהתשת כוחו של הצבא הרוסי ומקווה שהמערכה תביא אולי להחלפתו של הנשיא פוטין.
כך מצהיר, למשל, זאדה משקיני, דובר הוועדה לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ בפרלמנט האיראני: "בסדר העולמי החדש, מטרת שלוש המעצמות - איראן, רוסיה וסין - היא לשים קץ להגמוניה הבלתי הוגנת של ארצות הברית והמערב". שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבדולחיאן הודיע לאחרונה שההסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי בין ארצו וסין נכנס לתוקף.
ייתכן שאיראן נעדרת מרשימת "הרעים" של המערב מפני שהיא איננה משתווה בעוצמתה לסין ולרוסיה, או שנראה למערב שהיא איננה מסכנת אותו ישירות, או אולי פשוט מפני שהוא עצמו חותר להסכם ולהרחבת קשריו הכלכליים עמה? ואפשר שגם מרחפת מעליו עדיין האשליה מתקופת הנשיא אובמה שאיראן איננה בעצם אויב ושיש אפילו להקצות לה אזור השפעה במזרח התיכון? אך יש גם קולות אחרים בארצות הברית: חוקרים בכירים במכון המחקר הוושינגטוני "הדסון" מזכירים לנו שמבין מרכיבי החזית המשולשת הזאת, איראן היא בעצם הפגיעה ביותר, וקוראים לארצות הברית לפעול בהתאם.
התרעות פיקוד העורף