לא בכל יום ישנה הזדמנות לעצור לרגע, לקחת פסק זמן מהמולת החיים, להזדקף מעל הטרדות המעיקות ולהתבשם מניחוח הפירות שבכל זאת צמחו בערוגותינו המסוכסכות. חג השבועות שיחול ביום ראשון הקרוב מייצר הזדמנות כזו. פעם בשנה פותח החג צוהר לגישה חדשה ומרעננת שלפיה, למרות המגרעות והכשלים, עדיין יש סיבות רבות לשמוח.
היא נישאת אולי כמושג רב משמעות, אך בפועל המרחב הציבורי פורק מעצמו כל חזות של יהדות מסורתית. הדת נתפסת כנוגדת קדמה, שיש לצמצמה למינימום האפשרי. יש המביעים מורת רוח מתהלוכות ל”ג בעומר ומהצבתם של דוכני תפילין בסמוך למוסדות חינוך, אך במקביל מעודדים תהלוכות אנטי־דתיות ופעילויות אחרות שמתכתבות עם תרבות שאיננה בעלת נראות דתית.
תל אביב, שהיא היצואנית הגדולה של המהפכה הפרוגרסיבית בישראל, תממן תחבורה ציבורית בשבת בשעה שתגביל הצבת דוכנים להנחת תפילין ליד מוסדות חינוך. החופש הוא ערך עליון, כמובן רק כאשר הוא מוענק לצד “הנכון”. אם הוא לא מתאים לאג’נדה, הוא נשלל. זהו חופש בע”מ.
לכן אנו זקוקים, כולנו, ליום אחד שמחבר בין הזכות ליהנות מפירות הארץ וחובת הנאמנות כלפי מי שהבטיח לנו אותה. אנחנו יכולים פעם בשנה להסיר את חומת המיסוך שמונעת מאיתנו להכיר בזהות המשותפת שמקורה בדת.
חג השבועות, שמאפשר להצטייד במטען אופטימי חרף המחלוקות, יכול להוות נקודת ציון ביחס למשולש שווה הצלעות של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. הוא יכול לגרום לעם המפולג להתלכד מחדש תחת ההר, לפסוח על המחלוקות ולשמוח בטוב המשותף שקיים למרות הכל. עדיין לא מאוחר לקצור את הפירות.
התרעות פיקוד העורף