כל מנהיג זקוק ליועצים, אלה הלוחשים על אוזנו, עמם הוא ממתיק סוד, ולבסוף מקבל – הוא ולא אחר - את ההחלטה. אחריות המנהיג היא לקבל את ההחלטה הנכונה, לאחר שקלול כל הנתונים והעצות, באומץ ובאחריות. לרוב יתחשב בעצה הניתנת לו, לפעמים שיקוליו עמו לקבל עצה אחרת. ובהתאם לה ולעוד נתונים - להחליט.
יתר על כן, מותר לו לראש הממשלה גם לא להתייעץ כלל, או להתייעץ עם אישים שמחוץ למעגל היועצים. הייעוץ המשפטי נחוץ ביותר בכל משרד ממשלתי, בכל חברה ובכל מוסד, ועל אחת כמה וכמה במשרד החשוב ביותר במדינה, משרד ראש הממשלה. שם נופלות ההכרעות החשובות ביותר לגורל המדינה בכל התחומים. ואולם לא תמיד היועץ יודע את מקומו, וזו הסכנה הגדולה.
יש יועצים שלבם רם, סבורים שרק בזכות עצתם נפלה ההכרעה. יש שחשים שהמנהיג מגלה סממני היסוס בטרם יקבל את ההחלטה, ואז ינסו לכפות דעתם. יש יועצים ששכחו בכלל את מעמדם – יועצים ותו לא. ירצה המנהיג, יקבל את עצתם, לא ירצה, ישמע וידחה.
עליו לשרת את העומד בראש המשרד, להזהירו ממהמורות וכשלים, להנחות אותו איך לתמרן ציבורית. ושוב ההכרעה בסופו של דבר היא של המנהיג. יצחק שמיר, שכידוע לא היה משפטן, כמוהו כמי שהיה מנהל לשכתו, החשיב מאוד את יועציו, ובמיוחד את הייעוץ המשפטי, גם כשהדבר לא היה נוח לו.
עם זאת, אינני זוכר מצב שבו כל תזוזה, כל תנועה, כל מכתב, כל פעילות כזו או אחרת בלשכה - הועברו לאישור משפטי. לא הכל שפיט, לא הכל נתון להכרעת היועץ המשפטי. לא כך המצב בשנים האחרונות. במשרד ראש הממשלה משמשת יועצת משפטית, אשת מקצוע לא עוררין, אשר ככל הנראה שכחה את מעמדה – לסייע משפטית לראש הממשלה ולאנשי לשכתו, להקל עליהם ליישם את מדיניותם ולא בהכרח להקשות ולהכשיל.
סיפר לי אחד ממנהלי הלשכה בשנים האחרונות, שכמעט לא הייתה תזוזה במשרד ראש הממשלה דאז בלאשנמסרה לאישורה המוקדם של היועצת. מצב בלתי נסבל זה התהווה משתי סיבות: היועצת חשה שכוחה עמה לשלוט בלשכה, ואילו ראש הממשלה ומנהל לשכתו מסרו יותר מדי נושאים לשפיטתה.
התרעות פיקוד העורף