אומנם בר צייץ בעברו בטוויטר אמירות מעצבנות ולעתים מקוממות ובלתי ראויות נגד בכירי מערכת הבריאות על דרך טיפולם במגיפת הקורונה. סגנונו אינו סגנוני ודומה יותר, לצערי, לסגנון המתלהם ברשתות החברתיות שהועתק לשיח הציבורי גם על ידי נבחרי ציבור.
לא מעט מציוציו של בר נראים בעיניי כהידרדרות לשונית שיש מי שעלול לראות בה הסתה נגד בכירים במערכת הבריאות, אבל מכאן ועד דרישה לפיטורים - המרחק עצום. הדרישה לפגוע במטה לחמו מזכירה לי את ימי המקארתיזם בארצות הברית; ימים שחורים ואפלים בתולדות האומה האמריקאית שאסור שיחזרו במקום כלשהו בעולם, ובטח לא אצלנו.
נכון, יש להישמר בלשון, אך מזמן חצינו, לצערי, את הגבול בהתבטאויות בשיח הציבורי. לא זכור לי שהוטל סגר על פיותיהם ואצבעותיהם על המקלדת של אזרחי המדינה. מזמן למדתי כי סתימת פיות והענשה על הבעת דעה, חריגה ככל שתהיה, הן מפלטו של החלש והלא צודק.
זה מזכיר לי את טיוטת הנאום של ח”כ משה סנה שעליה נכתב: “הטיעון חלש, יש להרים את הקול”. כולי תקווה שחברה ממשלתית לא תפגע בפרנסתו וביכולתו של אדם להתקיים בשל עמדותיו.
ולסיום, מילה אחרונה לאותו אלון בר: יש אמירה ידועה - “חכמים, היזהרו בדבריכם”. מעתה יש להתאימה לרוח הזמן: “חכמים, היזהרו בציוציכם”. ועצה אחרונה לכל הצדדים: שימוש בקצת אנדרסטייטמנט לא יזיק בוויכוח הציבורי.
התרעות פיקוד העורף