על שמו של אותו כלנתר שבעט בסיעתו נולד המושג כלנתריזם. ניתן לייחסו גם לראש הממשלה הראשון והמיתולוגי מטעם מפא”י, דוד בן־גוריון, שב־1965 נטש את המפלגה על רקע פרשת “עסק הביש” והקים מפלגה חדשה מתחרה למפא”י, רפ”י, במגמה להדיח מהשלטון את מפא”י בראשות לוי אשכול ולהקים ממשלה חדשה בראשותו. אליו הצטרפו אז חברי הכנסת ממפא”י, שמעון פרס, משה דיין, טדי קולק, יצחק נבון ועוד.
מי שייזכר כ’’מר כלנתר’’ לדיראון עולם הוא ח"כ דאז אלכס גולדפרב, שהיה חבר במפלגת צומת, פרש ממנה, הקים סיעה עצמאית, וב־1995, בשיא הוויכוח הנוקב בכנסת ישראל על הסכמי אוסלו, הכריע כשהצביע בניגוד מוחלט לעמדת מפלגתו בעד ההסכמים. השמועות אז אמרו שזה היה עבור ג’וב פוליטי. בכך הסכמי אוסלו הגיעו למימוש.
לרשימה הזו צריך להוסיף את ח”כ אורלי לוי־אבקסיס שכידוע נטשה את "ישראל ביתנו", הקימה סיעה עצמאית ולא הצליחה להיבחר בבחירות לכנסת ה־21. בבחירות לכנסת ה־22 חברה לרשימה משותפת עם מרצ והעבודה ונבחרה לכנסת במקום השני ברשימה. אלא שלאחר הבחירות לכנסת ה־23, לוי־אבקסיס עשתה מעשה כלנתריסטי מובהק, “בעטה” בעבודה וביו”ר המפלגה עמיר פרץ והצטרפה לליכוד לטובת שריון של מקומה ברשימה בבחירות הבאות ומינוי כשרה.
זו תופעה בלתי נתפסת, הרי לא הגיוני שחבר כנסת יאחז את הממשלה בגרונה. זו תופעה שמחייבת טיפול מיידי. כשטובת המדינה לנגד עינינו בשעות קשות אלה, חובה לפעול בהליך מקוצר יותר מאשר חקיקה. הרי כמה אבסורד יש כאן. בכל מקום עבודה חותם כל עובד על טופס הסכמה והתחייבות לנהוג על פי כללי המקום, כאשר כל הפרה וחריגה מאפשרות את פיטוריו, ואילו כאן אנו רואים נבחר/ת לכנסת שאינו/ה מחויב/ת לכל החלטה של המפלגה.
התרעות פיקוד העורף