והנה מקרה מהחיים. הפילוסוף הצרפתי מקסים רודינסון, יהודי צרפתי שהתכחש ליהדותו, נאם לפני הרבה שנים במשך שעה על חשיבותה של ירושלים לנצרות ולאסלאם. זה היה בזלצבורג שבאוסטריה במסגרת סמינר לדיפלומטים צעירים מהמזרח התיכון. דבריו צרמו לי מאוד. שאלתיו ברבים איך זה ששעה הוא מדבר על הזיקה הנוצרית והמוסלמית לירושלים, ולא אומר אף מילה על הזיקה של היהודים לעיר. הוא ענה כי הזיקה של היהודים היא מובנת מאליה. כנראה שלפלסטינים ברשות הפלסטינית זה לא כל כך מובן מאליו.
עבור המשתתפים בדיון המוזכר, הנה כמה עובדות כדי לסבר את האוזן הפלסטינית ולעזור להם להתעורר ממאמץ הסרק שלהם: ירושלים איננה מוזכרת מפורשות בקוראן. פרשנים מוסלמים קושרים את עליית הנביא השמיימה כקשורה לירושלים. אבל אזכור מפורש בקוראן אין. לעומת זאת, הקוראן אומר שהארץ, כולל ירושלים, ניתנה לבני ישראל. אז יש זיקה.
קדושתה של ירושלים באסלאם התחילה רק אחרי הכיבוש הערבי של העיר, הרבה אחרי שני בתי המקדש ולא לפני כן. על פי ההיסטוריון הידוע מוחמד אל־טברי, היה זה יהודי ירושלמי בשם כעב אל־אחבר שהמליץ לחליף השני עומר אבן אל־חטאב לבנות מסגד בהר הבית. כיפת הסלע נבנתה 60 שנה אחרי כיבוש העיר במאה השביעית. בחלוקה שעשה המשפטן המוסלמי אל מווארדי של העולם המוסלמי על פי חשיבותו, ירושלים לא מוזכרת אחרי מכה ומדינה. היא חלק מהעולם המוסלמי, בלי מעמד או חשיבות מיוחדת.
התרעות פיקוד העורף