ב־1974 נערך הביקור הרשמי הראשון של נשיא אמריקאי על אדמת ארץ הקודש, כשהנשיא דאז, ריצ'רד ניקסון, הגיע לביקור בן יומיים בשלהי תקופת כהונתו. חודשיים לאחר מכן התפטר בצל פרשת ווטרגייט, שבעקבותיה איבד סופית בית הנשיא את אמון הציבור האמריקאי בצדקת מלחמת וייטנאם. כמעט 50 שנה אחרי, נדמה שאנחנו במצב דומה בעת ביקורו של נשיא אמריקאי כאן.
הנשיא ג'ו ביידן מבין כי הקדנציה שלו היא כרגע ללא הישגים שניתן להתהדר בהם לקראת בחירות האמצע בנובמבר הקרוב. במקביל, דונלד טראמפ משמיע קולות של חזרה מסתמנת לזירה הפוליטית. תקופת הכהונה של ביידן עד כה תיזכר בעיני רבים כזאת שהוליכה את אמריקה למצב כלכלי רעוע למדי; האינפלציה, יוקר המחיה והיעדר התעסוקה עלולים לגרום לביידן ולמפלגתו לשלם מחיר פוליטי כבר בבחירות האמצע בנובמבר.
בזירת הישגי החוץ, הנסיגה הבהולה ספוגת הדם מאפגניסטן, וחוסר היכולת למנוע את השתוללות פוטין באוקראינה - מציבים סימן שאלה לגבי יכולותיו של המנהיג האמריקאי. לכל אלו מצטרפת חשיפת "דף ההוראות" המביך שניתן לביידן במהלך ראיונותיו לתקשורת, המעלה גם היא שאלות בדבר כשירות הנשיא להמשך כהונה בבית הלבן.
במקום שארצות הברית תוביל ותנצל את המומנטום של הסכמי אברהם, הממשל החל להיגרר למדיניות תגובה במזרח התיכון, ובאירופה בכלל. גם מול פוטין, הדבר התרחש באותה הדרך, כאשר ביידן הקשיב לאיומים החוזרים ונשנים של פוטין והמתין לפלישה הרוסית, שהובילה לכדי פריצת אחת המלחמות המסיביות ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
לצד זאת, עליה להבין כי ישראל היא בעלת בריתה המרכזית והמפתח לחיזוק מעמדה במזרח התיכון, ולהפסיק ליצור את פרדיגמת האשליה של מחוות לאבו מאזן. המזרח התיכון זקוק למנהיג אמריקאי חזק, מוביל ואיכותי, שלא מפחד לנקוט צעדים מרחיקי לכת.
התרעות פיקוד העורף