בנאומו זלזל נסראללה בדברים שהשמיע לאחרונה שר הביטחון בני גנץ, כשאמר: “אם נידרש, נצעד שוב לביירות”, המליץ לגנץ ללמוד מהניסיון של מלחמת לבנון השנייה והדגיש: “אנו מסוגלים לשגר מספר גדול של מלטי”ם חמושים בו זמנית אם לבנון לא תקבל את זכויותיה הימיות”.
מהעבר למדנו שאסור לזלזל באיומי נסראללה. במהלך 16 השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה התעצם באופן ניכר, כשהוא מציב היום מול מדינת ישראל איומים משמעותיים מאוד שכוללים עשרות אלפי טילים מכל הסוגים, חלקם טילים טקטיים מדויקים שמסוגלים לפגוע ביעדים אסטרטגיים של ישראל. לאחרונה איראן ציידה את חיזבאללה גם בכטב”מים חמושים שמסוגלים לפגוע באסדות הגז של ישראל. מדובר באיום אסטרטגי שדורש ממערכת הביטחון של ישראל להשקיע משאבים ומאמץ רב במודיעין, ביכולות תקיפה והגנה, תוך ידיעה ברורה שהעורף הישראלי עלול לספוג מכה קשה מאוד.
חיזבאללה נועד להוות את אגרוף הברזל של איראן הקרוב ביותר ללבה של ישראל, במגמה לנטרל במידה רבה את היכולות של ישראל מול איראן. מה יקרה אם בוקר בהיר אחד יחליט חיזבאללה להפעיל את ארסנל הטילים והכטב”מים שלו נגד מדינת ישראל?
האיום השני הוא אבו מאזן בן ה־87, יו”ר הרשות הפלסטינית זה כ־17 שנה, אדם לא בריא שעלול בכל שעה לסיים את תפקידו. לכתו של אבו מאזן תגרור מאבק ירושה קשה. חמאס נערך למצב הזה זה זמן במגמה להשתלט על הרשות הפלסטינית. גם בהנהגת פת”ח יתנהל מאבק קשה, מלווה במאבקי כוח, לאחר לכתו של אבו מאזן. לכך בוודאי תהיה השפעה רבה על המצב הביטחוני בתוך ישראל, שיכולה לבוא לידי ביטוי באירועי טרור, ירי טילים מעזה ועימותים בשטח עם כוחות צה”ל. האם מדינת ישראל וצה”ל ערוכים להתמודדות עם שני האיומים הללו, שיכולים בכל שעה להפתיע אותנו?
התרעות פיקוד העורף