מועמדות ומועמדים פוטנציאליים לניהול יודעים היטב שהעבודה נעשית בתנאים מאתגרים במיוחד. הדרישות והציפיות גבוהות, היקף המשימות רחב, האחריות כבדה, ובה בעת המשאבים אינם מספיקים, הבירוקרטיה מרובה, והסמכויות מוגבלות. משרד החינוך ניסה, אומנם, להרחיב את האוטונומיה של המנהלות והמנהלים כשהשיק לפני כחודשיים את תוכנית הגמישות הפדגוגית־ניהולית (הגפ"ן).
דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מגלה כי למעלה ממחצית המנהלות והמנהלים אינם מתמנים לתפקידם באמצעות מכרז, כפי שנדרש לפי הנחיותיו של משרד החינוך, אלא בדרך של מינוי בפועל לתפקיד. הסיבה לכך היא הקושי במציאת מועמדות ומועמדים העומדים בתנאי הסף שמשרד החינוך בעצמו קבע. המסלול של מינוי בפועל נועד במקורו למקרים יוצאי דופן, אלא שבשנים האחרונות הפך המסלול הזה לדלת הכניסה הראשית לניהול מוסדות חינוך, משום שרוב המכרזים נסגרים בלי שנמצא מנהל ראוי.
למנהלות ולמנהלים ישנה השפעה מכרעת על תפקודם של בתי הספר והצלחת התלמידות והתלמידים. במצב הקיים, מעט מדי נשות ואנשי חינוך חושקים בתפקיד. עד שיהיה שינוי עמוק בתנאי עבודתם ובשכרם של המנהלות והמנהלים – ימשיך משרד החינוך להתקשות לתת מענה למאות בתי הספר שזקוקים למנהלות ולמנהלים כדי לפתוח את שנת הלימודים החדשה. רק שיפור ממשי בסמכויות, במשאבים ובשכר של המנהלות והמנהלים יאפשר למנות את אלה שהיינו רוצים שיובילו את בתי הספר של ילדינו להצלחה.
התרעות פיקוד העורף