בימים של שסעים בחברה הישראלית נשאלת לא פעם השאלה מה יבטיח את המשך קיומה של החברה בישראל. שישה ימים מפרידים בין תשעה באב, יום האבל לציון חורבן בית המקדש והגלות שבאה בעקבותיו, לבין ט”ו באב, חג האהבה. ברצוני להציג את תוצאות המאורעות שהובילו לקביעת ט”ו באב כיום חג כתיקונם של גורמי החורבן ותוצאותיהם ההרסניות.
רווחת הדעה המופיעה בתלמוד הבבלי: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם" (יומא, ט, עב). אך חז"ל מנו סיבות נוספות לחורבן הבית השני.
האם יש להקפיד על אכיפת החוק וענישה מרתיעה של המפירים אותו, או שיש להתגמש לעתים מחשש להגדלת הקיטוב החברתי בשל טענה לקיפוח קבוצה זו או אחרת עקב תחושה של הקפדת יתר? אחד מסיפורי התנ”ך המטלטלים ביותר הוא סיפור פילגש בגבעה. בתקופת השופטים, באין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה, התרחש אונס קבוצתי מחריד שהסתיים במות הפילגש (שהייתה אישה החיה עם גבר ללא נישואין או נשואה כדין, אך עם זכויות מופחתות).
התרעות פיקוד העורף