למילה רפורמה משמעויות שונות. אחת מהן היא תיקון, אבל כנראה שהפעם זה לא העניין. משמעות אחרת היא הוצאה מהשירות. לצערי, יש מהלכים שאפשר לבצע רק כשסומכים על חוסר הידיעה של מי שאמור לתמוך ולבצע. חייבים לומר בריש גלי: מקצועות כמו תנ”ך והיסטוריה, שאותם הרפורמה דוחקת הצדה, הם הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. תקופת הבית השני, למשל, מראה עם גאה בארצו, בונה את מקדשו בתנאים הקשים ביותר, כאשר הוא מחזיק ביד אחד את כלי הבניין וביד השנייה את הנשק כדי להתגונן נגד האויב היורה עליו.
אחר כך היא מראה עם בתפארתו, וגם עם המשחרר את ארצו מכובש זר. גם זה חלק משורשי עמנו בארצנו. משמיטים את זה מהילדים ומהנוער, והתוצאה עלולה להיות שיהיה קל לוותר על חלקי מולדת ועיר בירתנו כי לא קשורים אליהם. רפורמה המבטלת את הבסיס של קיומו של עם ישראל וזהותו - סוללת את הדרך לעתיד בעייתי. זה שומט מתחת לרגלינו את מה שהביא להצהרת בלפור ולהכרת אומות העולם בזכותנו על מדינה בארץ ישראל. השמטת מקצועות אלו אינה רק ביטול העבר הרחוק, אלא גם העבר הקרוב.
מה עם אזרחות? בלי חינוך המקשר את הצעירים למדינה ולערכיה, לצבא, לעזרה לזולת - למדינה אין חשיבות. היא רק פרה חולבת אשר צריכה לספק “זכויות” ומעין חברת ביטוח גדולה. חינוך אמיתי מלמד חובות כלפי ההורים והמשפחה, כלפי הזולת, הכלל, המדינה. יש מי שיגידו שלא מבטלים את המקצועות הללו, אלא מעבירים את התכנים הנלמדים להערכה חלופית.
אלא שאין חלקי חילוף בחינוך. מטרת החינוך היא להפוך את הילד, הצעיר, לבן אדם. בונים אישיות כזאת בעזרת למידת התחומים הנקראים הומניים, ולא בכדי. בונים אישיות כאשר מסבירים לצעירים מה שורשיהם. המקצועות המדעיים והטכנולוגיים חשובים, אבל בעזרתם לא בונים אישיות. לשנות דרכי הערכה זה לגיטימי, אם זה מתבצע בצורה מקצועית עם ניסוי מוגבל תחילה, כדי להעריך את האפקט של השינוי. האם יש דבר כזה היום?
התרעות פיקוד העורף