תוצאות האמת הזמניות מציגות לנו תמונה מעניינת: ראשית, התחזקות גדולה של המפלגות הדתיות שביחד מונות יותר מרבע מחברי הכנסת. זה נתון המסמל יותר מכל את השינוי הדמוגרפי במדינת ישראל.
שנית, נראה כי היינו עדים לסוג של אפטר־שוק אלקטורלי אחרי ההתפרעויות בערים המעורבות במהלך מבצע “שומר החומות” וכתוצאה מקריסת המשטרה ברגעים הראשונים, שהביאה לערעור כמעט מוחלט של הביטחון האישי. הביטחון האישי היה, מאז ומתמיד, הגורם שהשפיע יותר מכל על התנהגות מצביעי ישראל. כך הובס המערך אחרי מלחמת יום הכיפורים, כך נוצח פרס על ידי נתניהו ב־1996 וכך גם שלשום.
תנועת העבודה שלטה במדינה בשנים עברו עקב היותה מפלגת ימין ביטחוני ושמאל חברתי. מפלגות השמאל הפכו בחלקן לימין חברתי ולשמאל ביטחוני. שמעון פרס אמר לי בזמנו: “מדוע מתפלאים על תוצאות הבחירות, כאשר הליכוד הפך למפא”י ומפא”י למפ”ם? התוצאות בהתאם”.
בשנת 1996 לימדני חבר בשם בבר אלחדד, מראשי תנועת “עודד”, משהו על ההתנהלות האלקטורלית של אזרחי ישראל. לדבריו, אם מציבים את האזרחים על רצף על פי תשובתם לשאלה “האם הם רואים עצמם יותר יהודים או יותר ישראלים?”, הרי שבמדינת ישראל הרואים עצמם יהודים ינצחו תמיד את המגדירים עצמם ישראלים. כך חזה אלחדד את הפסד פרס לנתניהו חודש מראש.
גם בנושא זה ידעה תנועת העבודה בעבר להצטייר כמי שיודעת לכבד מסורת ומתנגדת לכפייה אנטי־דתית. המסר האנטי־דתי הקיצוני, מוצדק או לא, היה סוג של פיגוע אלקטורלי שהביא לנהירה המונית של מצביעים דתיים ושומרי מסורת לקלפיות.
על הפספוס של הפילוג במחנה רק לא ביבי ועל הקמפיינים של כל המפלגות נגד בן גביר שהעצימו את כוחו - אכתוב בטור אחר.
התרעות פיקוד העורף