זהו, הבחירות הוכרעו סופית. אני מודה שגם אני ישבתי על הספה ב-22:00 בלילה, צופה במדגם ומתקשה להאמין למראה עיניי. וזה לא חשוב איפה אני, או כל אחד מאיתנו, ניצב על גבי הקשת הפוליטית. באופן הכי אובייקטיבי שיש, מי שהיו בשנה האחרונה בממשלה הודחו בהינף יד אל ספסלי האופוזיציה, וש"ס והציונות הדתית, שכנראה עשו משהו טוב בקמפיין שלהם, צמחו פלאים. אחרי ספירת כל הקולות, כולל המעטפות הכפולות, אפילו מרצ לא מצאה את מקומה בכנסת, ובפעם הראשונה מיום הקמתה לפני 30 שנה, חבריה יצפו בהשבעה בטלוויזיה.
מיד אחרי פרסום התוצאות, שמעתי לא מעט מחבריי בחצי בדיחה על עניין הדרכונים. אתם יודעים, משהו בסגנון ה"בואו נארוז", "תבדקי את תוקף הדרכון הפורטוגלי שלך", ויותר מזה – "יהיה פה איראן". יותר משדאגתי בדיוק באותו הרגע להעיף את הרעיון הזה מעל כל שולחן אפשרי, חששתי קצת לגבינו, הצעירים, דור ההייטק שהעולם כבר לא גדול כל כך בשבילו.
זה כבר לא נחשב ממש צעיר אז מותר לגלות – נולדתי לפני 27 שנים פחות כמה ימים, כמעט שבוע אחרי רצח ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל. גדלתי על הסיפורים הללו, על השבר העמוק שהותיר את הישראלים עם תחושה שאין מה לעשות כאן יותר. שהתקווה שעוד לא אבדה לנו, מההמנון, עברה עדכון גרסה ל"למה לא אוגנדה?". כנראה שחונכתי טוב אם המשפטים הללו עדיין פוצעים את השורשיות הזאת שבי, כאילו חזרתי בעצמי מהקונגרס ההוא בבאזל עם תרשים וחלום כשעל ראשי כובע טמבל.
נחזור לימינו. אני מבינה את הזעזוע של חלק מהמתרס הפוליטי, מבינה גם את החור שהרבה אחרים חשו אחרי מבצע שומר החומות, שאומרים שהיה זרז מאוד חשוב לעלייה של בן גביר וסמוטריץ' בבחירות החמישיות. אפשר להיות בהלם, הוא גם הולך להישאר איתנו כמה ימים, אבל אסור בשום פנים ואופן לוותר או לחשוב שנגמר הסיפור שלנו על האדמה הזו. מדינת ישראל, שכבר הפכה מזמן לאזרחית ותיקה בשנתה ה־74, תישאר מודרנית ותהפוך ליותר מאפשרת, גם כשיש יתרון לצד הימני של המפה. איך? עלינו לגלות ולבהיר שכך יהיה. חלום בהקיץ? ממש לא.
מצעדי הגאווה לא יבוטלו, נמשיך להרים ולקדם את השוויון לכולם, מדינת הלכה לא תהיה כאן. אם צריך, גם נילחם על השוויון הזה בכל הכוח. גוש השינוי אמנם נדחק הצידה, אבל הוא עדיין בכנסת, שכוחה, כבכל משטר דמוקרטי, מוגבל למשמעת סיעתית ולהצבעות אי אמון. גם מבגין, שנותר אהוב גם אחרי ששקע בדיכאון ממנו לא יצא, הקפידו להזדעזע ולהזדעק. ומה קרה בפועל? הכל היה די אותו דבר. ובוא נודה על האמת – לא כל מה שמצביעי גוש השינוי ייחלו לו באמת קרה במהלך השנה האחרונה. מורכב להעביר חוקים ואפילו מורכב יותר להצעיד רפורמות, ובטח בממשלה שהיא לא הדבר היציב ביותר שראינו בחיינו, אם אתם לא לוקחים בחשבון רהיטים מתוצרת סין.
ואתם נתקלתם השבוע בביטויי ייאוש כאלה? אמרתם אותם בעצמכם? חכו רגע. יכול להיות שתחשבו שמדובר בהצהרה מוגזמת, אפילו נאיבית, שנשמעת כאילו נלקחה מברושור של האצ"ל, אבל מדינת ישראל היא די הדבר היחיד שיש לנו, הישראלים, בעולם שצועד ללא מעט פליטות פה הקשורות ליהודים ועם עדת אויבים מבית ומחוץ. עזבו את הדרכונים (זה בסדר להזמין חופשה), אבל בואו ניפטר מאווירת הנכאים ותחזיות האימה. גם ככה לא קל פה.
התרעות פיקוד העורף