השאלה היא מה יהיו צביונה ואופייה של מדינתנו? אני מניח שעל רוב הדברים נסכים, למשל על אחריות המדינה על אזרחיה, על חינוך ציבורי, על המאבק בפערים הכלכליים. ובכל זאת, מדוע אנו לא מדברים על ההסכמות אלא רק על נבואות הזעם? כי אלה מושפעות בקלות יתרה מעמדות קיצוניות, או מפערים דתיים, תרבותיים ואחרים. עלינו לחזור לטוב המשותף. לכל אחד דעה משלו, מחשבות שונות, צורת חיים שונה. את זה לא נוכל לשנות, ובוודאי שלא בדרך של מלחמות פנימיות. החוכמה היא להכיר בפלורליזם הקיים ובמקום כפייה - לאמץ את ערך ההכלה.
כן, הכלה והבנה של אלו מול אלו - אשכנזים וספרדים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים, עירונים וקיבוצניקים, צברים ועולים חדשים. אנו נמצא את התמהיל הזה בסביבת מגורינו, במקומות העבודה, במרכזי המסחר, באתרי בילוי ופנאי. האם אנחנו חייבים לאהוב את השני? לא בהכרח. אבל האם חייבים לכבד ולקבל את השונה מאיתנו? בהחלט כן. אין לנו ברירה אחרת.
התרעות פיקוד העורף