אין כמו ברק כדי להבין ששינוי כזה רק ייתן גושפנקה סופית ל”מהלך החוקתי” שהוא יזם עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק זה שהתקבל - בנוכחותם של כמה עשרות חברי כנסת בלבד - בשלהי כהונתה של הממשלה בראשותו של יצחק שמיר, לאחר פרישתה של מפלגת העבודה, נוסח בהשראתו של ברק עצמו; כך אני ראיתי זאת כשקראתי את פרוטוקול הדיון בכנסת. ברק הבין את מה שחלק מהמחוקקים סירבו להפנים; שהם משחקים לידיו של מי שעומד לשנות סדרי בראשית. הם פשוט לא הבינו שסעיף 8 בחוק שמנוסח באורח תמים, לכאורה, מאפשר לבית המשפט העליון, בפועל, להצהיר שחוק שהתקבל בכנסת פוגע בזכויות, כאלה ואחרות - חלקן מיובאות מן הגורן ומן היקב - שלא לתכלית ראויה, או במידה שעולה על הנדרש.
כך או אחרת, עם צאתו של החוק לאוויר העולם, מיהר ברק לקבוע שהתקבלה חוקה בישראל. חבריו לכס המשפט קצת תמהו על ההצהרה הזאת - אבל ברק המשיך בשלו ועם מינויו לנשיא בית המשפט העליון אי אפשר היה כבר לעצור בעדו. כל מי שמונה בתקופת כהונתו הארוכה לשופט לא העז לחלוק עליו; ואלה שעשו כן, לא זכו במינוי הנכסף.
זה בור שאסור ליפול לתוכו. לא תהיה עוד בעתיד כל אפשרות להתנתק מעניבת החנק שמערכת המשפט תשים על צווארן של כל הרשויות האחרות; שכן אין כמו פסקת ההתגברות כדי לשרת את אלה שטוענים שיש לבית המשפט העליון סמכות להתערב במעשיה של הרשות המחוקקת. מה שהיה עד כה תלוי על בלימה, יהפוך מעתה לעוגן משפטי בידי השופטים. טענתם תהיה שנבחרי הציבור הם אלה שהעניקו להם, במשתמע, את הזכות לבטל חוקים; שהרי אם יש מנגנון לביטול החלטה, הפועל היוצא הוא שיש גם סמכות לקבלה.
התרעות פיקוד העורף