כיום ברוב המדינות יש בתי משפט שמבקרים חוקים. בנוסף, העולם עובר בשנים האחרונות משבר דמוקרטי שבו נשחקים מרכיבי יסוד של הדמוקרטיה הליברלית. אימוץ פסקת התגברות בשיאו של משבר דמוקרטי כזה עלול להביא לתוצאות מסוכנות.
הספין השני הוא שבבחירות האחרונות הציבור הכריע בעד פסקת התגברות. גם זה לא מדויק. סקרים שנעשו בחודשים האחרונים על ידי המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מראים שרוב הציבור הישראלי (51%) לא מסכים שתילקח מבית המשפט העליון הסמכות לבטל חוקים של הכנסת לעומת 37% מהציבור שתומכים בכך, ורק 32% מהציבור תומכים בחקיקה של פסקת התגברות. כלומר, רוב הציבור רוצה לשמור בידי בית המשפט את סמכות הביקורת השיפוטית ולא תומך בפסקת התגברות.
ספין נוסף הוא שאין שום בעיה להחליש את יכולתו של בית המשפט להגן על זכויות כי ממילא בית המשפט כשל בתפקיד ההגנה על זכויות מיעוט בעת ההתנתקות. זה כנראה הטיעון המופרך ביותר. מי שהוביל את מהלך ההתנתקות היו הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. בית המשפט דווקא היה זה שקיבל חלק מהטענות נגד חוק ההתנתקות, ביטל חלקים ממנו והביא להגדלת הפיצויים. הלקח הרלוונטי מההתנתקות הוא דווקא שיש לשמור על סמכויות בית המשפט ולא ההפך.
הספין הבא הוא שלא צריך לחשוש מפסקת התגברות, שכן כבר היום רוב רגיל של חברי הכנסת יכול לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך לא עושה זאת. אלא שישנן סיבות שונות מדוע חוק היסוד מעולם לא בוטל: חלק מחברי הכנסת תומכים במהלך החוקתי, מה שנעשה כבר קשה יותר להשיב, וכמובן שביטול חוק היסוד נתפס כבעייתי והיה גורר גינויים בארץ ובעולם. וזו בדיוק הבעיה עם פסקת ההתגברות: היא תיתן לגיטימציה למחוקק לסרס את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בלי לבטל אותו.
התרעות פיקוד העורף