יובל לפרשה שטלטלה את המדינה: האם כל מה שרצינו לדעת אכן נאמר?

בדצמבר 72' רעשה מדינת ישראל כאשר כלי התקשורת דיווחו על לוחם בצה"ל לשעבר שרקם במשותף עם קבוצת ערבים, אזרחי ישראל, ועם המודיעין הסורי ואנשי אש"ף מזימה לחבל במדינת ישראל. מדובר היה באודי אדיב, בן קיבוץ גן שמואל, שנעצר בפרשה בדיוק לפני 50 שנה, ב־8 בדצמבר 1972, והורשע בהמשך הפרשה בריגול למען סוריה ובחברות בתא טרור שהפעיל המודיעין הסורי. האיום היה גדול עד כדי כך שפוליטיקאים ואנשי תקשורת הכו באדיב בפרץ קולמוס פטריוטי חסר מעצורים.

היו אז מי שטענו כי מעשיו של אדיב נעשו מתוך אידיאולוגיה טהורה שינק ממחנכיו בקיבוצו, שציוו עליו להותיר חותם על רגבי ההיסטוריה. שני הפעילים הראשיים בפרשה הזו, תורכי דאוד, ערבי חיפאי, ואדיב, נידונו ל־17 שנות מאסר. יתר שבעת הנאשמים נידונו לעונשי מאסר קצרים יותר. דאוד שוחרר במאי 1985 במסגרת עסקת ג'יבריל, ואדיב קיבל המתקת עונש כמהלך המקדים לה.

החרם הציבורי על המשפחה והקיבוץ, אחד מנושאי הדגל של השומר הצעיר ומפ"ם, היה כבד אז. בין היתר, נמנעו אנשי גן שמואל מלהזכיר את שם הקיבוץ מחשש לביטחונם, ונהגי אוטובוס החרימו את הקיבוץ וסירבו לעצור בתחנה שליד שעריו. ב־8 בדצמבר 1954 החל גם מבצע "צרצר" על אדמת סוריה שבו השתתפו חיילי גולני. בפעולה לקח חלק אורי אילן ז"ל, גם הוא בן קיבוץ גן שמואל, שנפל בשבי הסורי ושלח יד בנפשו לאחר שסירב למסור לשוביו פרטים על אודות המבצע.

חרף העובדה שהשניים גדלו באותה ערוגה עם חינוך דומה, הרי שלהבדיל מאדיב, שמר אילן בקנאות על סודות מדינה וביטחון שדה אף שחייו היו נתונים בסכנה מיידית. מן הראוי שדבריו המהדהדים: "לא בגדתי, התאבדתי", שנכתבו בפתק שהותיר בנעליו כדי שלא להסגיר סוד צבאי גם ברגעיו האחרונים, ישמשו כתמונת ראי בוהקת וצלולה לאלה שעדיין סבורים שמעשיו של אדיב צמחו בערוגות האידיאולוגיות של הקיבוץ.